בתקשורת הערבית של הימים האחרונים העיסוק בנושא ירושלים כמעט ונעלם מהכותרות. טבעי שהרי בעיות האמת שמציקות לרוב תושבי האזור חמורות, קיומיות ומוחשיות פי כמה, עולה שקדושת ירושלים היא יותר שאלה של מסורת והטיות פוליטיות הקשורות בסכסוך מאשר בקוראן או בחדית' כמקור להלכה המוסלמית. ירושלים לעולם גם לא היוותה באסלאם יעד לעליה המונית לרגל ועליבותו של הר הבית בימי התורכים מעיד על כך.
בעולם הערבי סוני כמעט ולא נרשמו הפגנות המונים סוערות, נניח מול נציגויות ארה"ב. הפגנות נרשמו באסיטנבול ואנקרה, יזומות על ידי המשטר התורכי, בלבנון על ידי החיזבאלה, וקצת במרוקו. נכון שבעולם הערבי השתדלו שרותי הביטחון המקומיים למנוע זעזועים, מה שמעיד על סדר העדיפות האמיתי של אותם מישטרים, אבל לו הזעם היה באמת מקורי וספונטני, כמו ב"אביב הערבי", ספק אם היה ניתן להכיל את ההפגנות והזעם. עוד היו הפגנות באינדונזיה ופקיסטן שביחס לאוכלוסייתן היו שוליות ולא משפיעות. במבט לאחור לא רק ארה"ב הופתעה מהתגובה המינורית להכרזה, כפי מסרו גורמים במועצה לביטחון לאומי שם, אלא אפשר לקבוע שהעולם המוסלמי "בלע" את הגלולה המרה. כל התחזיות שהמזה"ת "יבער" היו הזויות כי ממילא הוא בוער והבערה טרם הוכלה !
במישור המדיני העמיקה והעצימה ארה"ב את מחויבותה המוצהרת לעמוד מאחורי המהלך ולהעביר את השגרירות לירושלים למרות ההצבעה ההצהרתית בעצרת הכללית לבטל את המהלך. אף מדינה, חוץ מהרשות הפלשתינית, לא ניתקה את יחסיה עם ארה"ב או קראה לשגריריה ל"התייעצות", גם לא עם ישראל למי שיש עמה קשרים, אפילו לא תורכיה. מדינות שהובילו את ההתנגדות למהלך בקולניות הרבה ביותר, ירדן ותורכיה, הנמיכו מאז ההצבעה באו"ם את ההתבטאויות, כניראה מחשש למתוח את החבל עם ארה"ב יותר מדי.
אבו מאזן עצמו שקשר את עצמו להתלהמות התורכית ולארדואן סיבך את עצמו עם העולם הערבי סוני והציר הסעודי שמוכן לתמוך בפלשתין בגבולות 67 עם מזרח ירושלים כבירתה אבל בכלל לא מתרגש מהצהרת ארה"ב כל עוד נושא גבולות ירושלים והר הבית נשארו פתוחים למו"מ. הביקורת של מדינות 'השלום השקט', סעודיה, איחוד האמירויות, מצרים ובנות בריתן היא - א. - שאבו מאזן מתרחק מהמו"מ במקום להמשיך אותו בדיון מיידי על גבולות ירושלים ו ב. - שהוא קושר את עצמו לארדואן המתסיס השואף להיות 'חליף' לאסלאם הסוני. מבחינתן סעודיה ממשיכה להוביל את המהלך של הסכמה בין הערבים הסונים לארה"ב על 'הסדר' בסוגיה הפלשתינית שמקובל עליהם גם אם לא על אבו מאזן.
הרשות הפלשתינית לא הצליחה ליזום מהלך של מדינות בעולם המכירות בפלשתין, ללא הסכם עם ישראל, בגבולות 67 עם בירתה במזרח ירושלים, גם לא של התורכים והצרפתים שדחו את ההכרעה, בינתיים צכ'יה הכירה במערב ירושלים כבירת ישראל וגואטמלה חיקתה את ארה"ב וכנראה שיש עוד כמה מדינות בדרך. עוד הצליחה ישראל לייצר גוש מדיני במזרח אירופה שתומך בה ושיכול בעתיד לסכל החלטות אנטי ישראליות במוסדות האיחוד האירופי. בנוסף מדינות כמו דנמרק ונורבגיה השעו כל סיוע לפלשתינים שמשורשר לתמיכה ב BDS. סה"כ תקופה מוצלחת לישראל בזירה העולמית
אפשר להניח בסבירות רבה שלפני 'האביב הערבי', כשהסכסוך היה כביכול המגדיר והמכנה המשותף של האזור מהלך הנוגע לירושלים היה אכן 'מפוצץ' את האזור - היום הוא חושף את השסעים באזור, באסלאם ובמיקוד העולמי בכלל. עדיין יש 'סכסוך' אבל הוא לא היחיד ולא המוביל בסדר היום העולמי אלא אחד מני רבים וממש לא החשוב שבהם - יש לעולם צרות אחרות והוא לא יחכה לאבו מאזן וחרמותיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה