ראשית אציין שמלכתחילה התנגדתי לפיוס עם תורכיה. ההתנגדות הייתה מבוססת על ההפכפכות של המישטר התורכי, על הרצון לפתח ולחזק את היחסים עם יריביה הרבים של תורכיה: רוסיה, מצרים והברית היוונית קפריסאית, על החשיבות שיש לקשרים שישראל צריכה, לדעתי, לפתח עם הלאומיות הכורדית המתעוררת, בת ברית טיבעית לישראל ועל הערכה נמוכה של האיום הגרעיני האיראני שכרגע הוא בהקפאה ולמרות כל התחזיות איראן ממשיכה לשקוע ולהסתבך. נוכח ההסכם המוגמר שיניתי את דעתי ואני מוצא בו סה"כ של נקודות זכות.
נקודות האור - הראשונה שבהם - ישראל הצליחה להלך בין הטיפות ולהגיע להסכם בלי לערער את יחסיה ההולכים ומשתפרים עם יריביה של תורכיה. מכל מה שהצלחתי לקרוא ולהבין לא מצאתי איזו התייחסות לנושא הכורדי וניראה ששני הצדדים בחרו להתעלם מהמיכשול לכן רק ימים יגידו האם ההבנות הצבאיות בהסכם, שעיקרן תיאום מהלכים מול היריבה המשותפת איראן, יפגעו גם בכורדים .
ישראל לא הכירה, בניגוד לדימוי שהתקשורת מנסה להציג, באיזו אחריות פלילית או לא מידתית לפגיעה בפעילי המרמרה - הכסף יועבר ל"קרן הומניטרית" סוג של שוחד בלי אחריות מה שלא חשוב מעשית אבל מאד חשוב משפטית. והקביעה של ועדת פאלמר שהסגר על עזה הוא חוקי קיבלה משנה תוקף כשגם תורכיה הסירה את דרישתה להסרת הסגר והסכימה למה שישראל הציע לכול המעוניין מזמן - העברת סיוע סחורות ושירותים דרך נמל אשדוד. יש לישראל עיניין עמוק בפיתוח כלכלי של רצועת עזה ובניקוז הלחצים החברתיים שנוצרים שם וההסכמה שתורכיה תבנה שם תחנת כוח, בית חולים ומתקן התפלה היא אינטרס ישראלי מובהק שיש לו גם יתרון קטן וציני - הוסכמה לדריסת רגל תורכית בעזה בשיתוף ישראל תווך התעלמות מהרשות הפלשתינית וודאי שמשגעת את אבו מאזן ופוגעת במעמדו הבין לאומי כמייצג הריבונות של כל הפלשתינים. אפילו "יוזמת פריז" המשוקצת דורשת מאבו מאזן להכיל את אחריותו המדינית והריבונית גם על עזה ולהוכיח שהוא יכול להתחייב בשמה - אצבע בעין לאבו מאזן וכירסום משמעותי ב"יוזמה הצרפתית".
תורכיה שאפה למונופול על שיווק הגז הישראלי לאירופה - ההבנות עם רוסיה כבר נתנו לרוסיה חלק בתאגיד ההובלה ההולך ומוקם להובלת הגז לאירופה . לכן הניסוח הוא שתורכיה "תביע עיניין" לקנות גז מישראל בצינור שיוקם לשם כך, ואם תרצה גם לשווקו הלאה. אני משער שהכוונה לשלוחה מהצינור המרכזי דרך קפריסין ויוון לתורכיה שישחרר אותה מתלות בגז איראני או רוסי אבל לא יתן לה מנופול על שיווקו לאירופה שישאר במסגרת ההבנות המצריות/ישראליות/קפריסאיות/יווניות ולאחרונה בשיתוף רוסי.
ההסכם מחזק את המיסגרת הניבנית לאט לאט, עם חיכוכים פנימיים, בין ישראל לבלוק הסוני מצרים/ירדן/סעודיה/המיפרציות שמבוסס על שמירת היציבות, הכלת האיום האיראני והשענות על היכולות הטכנולוגיות והצבאיות של ישראל.
בהסכם ביססה ישראל את מעמדה האזורי כמי שיש לה מגעים והיא מסוגלת להיות מתווכת בין יריבים פוליטיים כמו תורכיה ורוסיה או ישראל והחמאס. ההסכם מחזק את ההערכות נגד איראן, נותן ביטוי, לראשונה, לעוצמה הפוליטית הגלומה במאגרי הגז של ישראל, מגמד ומחליש את אבו מאזן ודוחק אחורה, גם בקהיליה הבין לאומית, את העיסוק בסוגיה הפלשתינית. ישראל הצליחה להלך בין הטיפות, בכישרון רב, ולא לערער את יחסיה עם מי שכבר בסוג של ברית ושותפות איתה והמחיר ששילמה הוא נמוך מאד - בוקר טוב ישראל !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה