בעיקבות פיגוע הדמים במערכת השבוען הסטירי הצרפתי 'שרלי הבדו' ביום רביעי 07/01/2015 דיברו רבים וטובים על "רגע מכונן" - על מצב שבו אירופה ובעיקר צרפת יצטרכו לנטוש את ה'תקינות הפוליטית' המכחישה שיש בעיה "מוסלמית" באירופה ויתחילו להסתכל לאמת בעיניים ובעיקר יתחילו לעסוק בנושא בצורה מפוקחת.
מאז פרשת סלמן רושדי, סיפרו "פסוקי השטן" ופסק דין המוות שהוצא נגדו באיראן ב 14/02/1989 על ידי האייתולה חומייני, אללה ירחמו, חייו של סלמן רושדי הפכו לחייו של נירדף למוות החיי במסתור תמידי. מספר אנשים בעולם שהיו קשורים בהוצאת הספר או הפגינו בעדו ניפצעו, נהרגו או הוצאו להורג על ידי חוליות חיסול איראניות - כמו למשל טושי היגרשי מטוקיו, מתרגם הספר ליפנית, שנידקר למוות ב 1991. למרות שסלמן רושדי זכה להגנה מלאה ממשטרת בריטניה לא קמה תנועת מחאה אמיתית "כולנו סלמן רושדי" שעסקה בהפצת הספר באופן מתריס או בכלל איזו זעקה מתמשכת על שלילת חופש הדיבור במערב על ידי פנאטים מהמזרח.
איין הרשי עלי, ילידת סומליה שהוריה הגרו בילדותה כפליטים להולנד, הפכה היא עצמה ברבות הימים לחברת פרלמנט הולנדית ולוחמת למען זכויות הנשים המוסלמיות. בעיקר נאבקה איין הרשי עלי בנוהג מילת הנשים. יחד עם הבמאי תיאו ואן גוך הפיקה סרט בשם כניעה - SUBMISSION - שהופץ בהולנד ב 2004 - שמתח ביקורת חריפה על החברה האסלאמית סביב יחסה לנשים בעיקר. תאו ואן גוך נרצח בבוקר ה־2 בנובמבר 2004, ברחוב במזרח אמסטרדם. הוא נדקר פעמיים, נורה שבע פעמים, ומת במקום. לגופה הודק בסכין טקסט מהקוראן. הרוצח זוהה כמוחמד בויֵארי, צעירמוסלמי כבן 26 בעל דרכון הולנדי ומרוקני.
בעיקבות האירוע החליטה המשטרה להגביר את האבטחה סביב אייו הירשי עלי ולהתקין במקום סידורים מיוחדים. שכניה באמסטרדאם הגישו תביעה נגדה ונגד הממשלה שסידורי הביטחון "פוגעים בערך נכסיהם". התביעה התקבלה. איין הרשי עלי נאלצה לגלות מהולנד והיום היא חיה בניו יורק.
ב 30 בספטמבר 2005 פירסם העיתון הדני 'יולנד פוסטן' 12 קריקטורות של מוחמד שאייר הקרטוניסט הדני קורט וסטרגרד. הקריקטורות עוררו גל מהומות והפגנות נגד דנמרק שבהם נהרגו עשרות אנשים. מיד לאחר התעוררות המהומות והפגיעה בשגרירויות דנמרק בעולם ב 2006 פירסמו עוד כ 20 עיתונים, מתוך אלפי עיתונים היוצאים לאור באירופה ובמערב, בהתרסה, את הקריקטורות. גורלו של קורט וסטרגרד המאייר היה רע ומר, הוא הפך לאדם נירדף, ביתו בוצר על ידי המשטרה והותקן בו חדר ביטחון מיוחד לשם יכול להימלט בעת מצוקה. אכן ב 1/1/2010 חדר מהגר סומלי הקשור באל-שבאב לביתו חמוש בגרזן, קורט ודטרגרד נימלט לחדר הביטחון עם נכדתו הקטנה וכך ניצלו חייהם. מעל ל 20 ניסיונות חיסול והתנקשות בקורט וסטרגרד סוקלו על ידי שרותי הביטחון במערב, חלקם בשלב ההוצאה לפועל. חייו אמנם ניצלו אבל כל מערכות העיתונים באירופה, אולי למעט 'צרלי הבדו' בפריז, הבינו וקלטו את הרמז. אחרי התרסה ראשונית הפך האסלאם האירופה לנושא שאסור לגחך עליו, שאסור למתוח עליו ביקורת - הנימוק - פגיעה ברגשות הדתיים של הזולת ו'שלום הציבור'..
ב 19/08/2007 הפיץ העיתון השבדי "נריקס אלהנדה" קריקטורה של מוחמד בחצי דמות כלב של המאייר לארס ווילקס. העיתון הפיץ את הקריקטורה כמחאה על כך שגלריות בשטוקהולם בירת שבדיה סרבו להציג חומר פוגעני ומלגלג, לדעתם, על האסלאם. הריטואל של הפגנות בעולם המוסלמי ואיומים על המאייר והעיתון חזרו על עצמם. כמו עמיתו הדני הוא נאלץ להסתובב תקופה ארוכה עם אבטחה. בביתו הותקן חדר ביטחון ואל-קאעידה הקציב 100,000$ פרס על ראשו. במרץ 2010 עצרו שילטונות אירלנד רשת בין לאומית של 7 מחבלים שגויסה באינטרנט שמשימתה הייתה לחסלו. לארס ווילקס טוען שהוא לא מצטער אבל אף קריקטוריסט בסקנדינביה וכמעט בכל אירופה לא מוכן ללכת בעיקבותיו, בעיקבות קורט ווסטרגרד מדניה או סלמן רושדי מבריטניה.
ב 27/03/2008 פירסם איש הימין ההולנדי וחבר הפרלמנט חירט וילדרס סרט בן 16 דקות באתר LIVELEAK בשם "פיתנה" - 'מלחמת כל בכל' - הלועג לברוטאליות שבאסלאם משחיטת כבשים ועד עריפת ראשים ופיצוץ מטוסים. הסרט, כצפוי, עורר מהומות והפגנות ענק באירופה ובעולם המוסלמי והוא הוסר מהרשת למחרת היום - "עקב איומים על חיי הצוות" - כך מערכת האתר. הפצת הסרט גונתה גם, בין השאר, על ידי יהודי הולנד. הוא הוקרן בקונגרס בארה"ב ב 2009 תחת השם 'סרט הקוראן' אך נאסר להקרנה בפרלמנטים אירופים והממשל הבריטי אסר, ב 2009, את כניסתו לבריטניה ואת הקרנתו בבית הלורדים. רק ללאחר תהליך משפטי הותרה הכניסה לבריטניה וההקרנה בבית הלורדים. חירט וילדרס עצמו הורשע בהולנד בערכאה נמוכה בהסתה וזוכה לבסוף רק בבית המשפט העליון ההולנדי. "אפשר מעתה לבקר בפומבי את האסלאם. אנו זקוקים להיתר כזה משום שהאיסלמיזציה של החברות שבהן אנו חיים היא בעיה מהותית ואיום על החופש שלנו. כעת מותר לי לומר זאת" הגיב חירט וילדרס על הזיכוי ב 22/06/2011. כך או כך לכולם היה ברור שביקורת על האסלאם מזמינה צרות, אלימות ובעיקר כתף קרה ו'תקינות פוליטית' משתקת מהממשלים והאזרחים באירופה.
ב 10/09/2012 הופץ והוקרן בארה"ב סרט שהופק על ידי נוצרי קופטי ממוצא מצרי ניקולא בסילי ניקולא בשם "תמימות המוסלמים" - הסרט לועג לנביא מוחמד ורומז על יחסי מין עם בהמות וקטינות. שעות לאחר הפצתו הותקפה קונסוליית ארה"ב בבנגאזי, לוב, והשגריר כריס אוואנס ושלשה מאבטים נהרגו. היום היה יום השנה ה 11 לפיגוע התאומים וכל הסימנים הראו על התקפה מאורגנת מבעוד יום. למרות זאת מהרו שלטונות ארה"ב להאשים את הסרט בפיגוע ולעצור, בעוון הסתה, את מפיקו ובעוון הפרת תנאי השחרור על תנאי. בסילי ניקולא היה גם נוכל קטן שהורשע בכל מיני נוכלויות בעבר.
גם השבועון 'צרלי הבדו' עצמו כבר היה יעד להתקפה מוסלמית הוא היה אחד מ 20 העיתונים שב 2006 פרסם בהתרסה את הקריקטורות הדניות של קורט וסטרגרד והותקף בעבר. ב 2011 הוא ניזוק קשה מבקבוק תבערה לאחר שהציג את מוחמד בקריקטורה כעורך אורח בעיתון. 'צרלי הבדו' תקף את כולם: יהודים, קתולים, כנסיות, תיירי מין בתאילנד, את כל נשיאי צרפת בלי יוצא מהכלל. רק המוסלמים הגיבו באיומים. צרפת הממסדית, למרות התעצמות האיומים המוסלמיים על העיתון ממש לאחרונה והחשש מחוליות דאע"ש בצרפת, עשתה את המינימום האפשרי לאבטח את העיתון.
נשיא צרפת פרנסואה הולנד בתגובה מתוקשרת לפיגוע לאחר כמה שעות דיבר על "ברברים", "מעשה מתועב", "נשמור על חופש הדיבור" ושאר ירקות ולא הזכיר ולו ברמז שהרוצחים היו מוסלמים ופעלו בשם אידיאולוגיה ותפיסת עולם מובחנת - האסלאם הג'יהאדיסטי (להבדיל מהאסלאם כולו).
לכן הייתי מיעץ לכולם לא לקחת את הפגנות התמיכה השבוע ב'צארלי הבדו', לאחר חיסול צמרת העיתון בידי ג'האדיסטים, תחת הסיסמה "כולנו צ'ארלי" ברצינות. פה ושם יהיה עורך אמיץ ואידיאליסט, מפעם לפעם יצוץ קריקטוריסט אמיץ שיפגוש עורך אמיץ ובעל עיתון אמיץ שיהיו מוכנים לקחת את הסיכון. זה יהיה נדיר. העיתונאים הם הרי בני אדם שרוצים לחזור הביתה בשלום והפוליטקאים כמו גם רב הציבור לא הוכיחו עד כה שהם מוכנים להתעמת באמת עם האיום מבפנים - האסלאם הג'יהאדיסטי הגואה. את חופש הדיבור הם ישמרו לדיון מושכל בבעיה הפלשתינית ובאכזריות "הכיבוש" הישראלי. לפחות אף אחד לא יוציא אותם להורג במשרדי המערכת. יש להודות על האמת שאת חופש הדיבור ו'התקינות הפוליטית' באירופה מכתיב אבו באקר אל-בגדדי מדאע"ש (החליף איברהים הראשון) בעיראק הרבה יותר מהציבור או מכל פוליטקאי באירופה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה