התמיכה והקשר עם ארה"ב הם הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שיש לנו. אי אפשר להמעיט בחשיבות הקשר כשהמזה"ת מתפורר, אירופה שוקעת, עתידה מבהיל ורוב המוסדות הבינ"ל לא רלבנטים למצב, לא מייצגים ולא מסוגלים לשרת איזו נורמה של הגינות בינ"ל. מועצת הביטחון בהרכבה לא מסוגלת להכיל את המשבר במזה"ת ובאוקראינה ומערכת המשפט הבינ"ל הפכה לכלי פוליטי לכל דבר.
תמיכת ארה"ב בישראל הייתה תמיד מעבר לחלוקה המיפלגתית המקומית, חצתה נאמנויות פוליטיות ומתבססת היום על ערכים משותפים, הזנה הדדית ושילוב טכנולוגי וגם על ישראל כמשענת מקומית יציבה באזור באופן קיצוני לא יציב. יש לישראל אינטרס עליון שמעמדה של ישראל בארה"ב יהיה נחלת הכלל, על מפלגתי ונתפס כאינטרס אמריקאי ולא שמעמדה יהיה למקח ומימכר במערכות הבחירות שם, להזכירכם כל שנתיים מתחלף הקונגרס ושליש מהסנט. יתר על כן, למרות התמיכה הרחבה בארה"ב בכלל מתגבשת בארה"ב קבוצת שמאל בקמפוסים שמאמצת את הגישה של הקואליציה האדומה-ירוקה (שמאל ואיסלאמיסטים) באירופה שרואה בישראל את מקור אסונו והתפוררותו של המזה"ת ובישראל מדינה "נאצית" כובשת - שריד למורשת הקולוניאלית של המערב. אם הם יכתיבו את הלך הרוח הדמוקרטי בארה"ב התמיכה בישראל תהפך לנושא בין מפלגתי ולא על מפלגתי לרעתה, לדעתי לאסונה, של מדינת ישראל.
הצמד הנוכחי אובאמה וקרי האכילו את ישראל קש ומרורים כמלוא החופן. במבצע "צוק איתן" הפעילה ארה"ב לחץ כבד על ישראל לקבל את "המתווה הקטארי" - נמל ושדה תעופה לחמאס בעזה כמעט ללא פיקוח בינ"ל, למעשה הקמת מדינה חמאסית בעזה, מזכיר את תוכנית 160 המומחים שעיבד ג'ון קרי לביטחון ישראל כחלק ממתווה השלום שלו לישראל והפלשתינים. כשארה"ב פועלת נגד שרידי היציבות במזה"ת - מצרים וסעודיה - נגד מתווה המדינה הפלשתינית בראשות אבו מאזן כנציגו היחיד והמוסמך של העם הפלשתיני וצידדה בקטאר שמימנה ביד רחבה את שלוחת אל-קאעידה בסוריה, ג'בהת אל נוסרה, ועירערה באמצעות אל-ג'זירה, את שאריות היציבות האזורית - ברית המדינות הסוניות המתונות מצרים וסעודיה. מעניין לאן ארה"ב הייתה מגיעה לולא שחטו דאע"ש, קבל עם ועולם, עיתונאים ואנשי סיוע הומניטרי אזרחי ארה"ב שנישבו בסוריה ועיראק. כדי לשכנע את ישראל לקבל את תנאי החמאס הפעילה ארה"ב על ישראל סנקציות כואבות - הנתב"ג ניסגר ל 72 שעות, בהנחיית שלטונות התעופה בארה"ב בשל רסיס טיל ק"מ מקצה מסלול ההמראה בנתב"ג ומשלוח טילי 'הלפייר' עוקב 'מסיבות טכניות'. הצמד אובאמה-קרי היה בהחלט מסוגל להרחיק לכת עוד לולא התמיכה הגורפת והבין מפלגתית בארה"ב. עדיין הם המכשול היחיד להחלטות קשות נגד ישראל במועצת הביטחון ומיפלטנו נגד הפעלת מערכת המשפט הבין לאומית ככלי פוליטי נגד ישראל ועדיין הטכנולוגיה הישראלית בכלל והצבאית בפרט ניזונה, הגם שהיא גם מזינה, מהטכנולוגיות ושיתוף הפעולה בינינו לארה"ב.
כבר כתבתי כאן בעבר שבעיקבות הבחירות האחרונות בארה"ב בתחילת נובמבר האחרון, התפתח מצב שבתחומים רבים נשיא ארה"ב תלוי בראש ממשלת ישראל יותר משראש ממשלת ישראל תלוי באובאמה. לראש הממשלה השפעה עצומה על ראשי הקונגרס בעוד היחס שלהם לנשיא ארה"ב הוא לעומתי במפגיע. זה זמנו של ביבי לעמוד איתן מול הצמד אובאמה-קרי. מצד שני בעוד שנתיים יהיה קונגרס חדש בהרכב חדש. אפשר להמר שישראל עדיין תהיה שקועה בביצה המזרח תיכונית ועדיין תהיה זקוקה, נואשות, לתמיכת ארה"ב. הרפובליקנים לא מצליחים להתכנס סביב מועמד שיכול להתעמת עם הילארי קלינטון בציבור ההיספני הגדול בארה"ב, 13% מהאוכלוסיה, ובבוחרי המרכז בארה"ב. הנשיא אובאמה כבר מכשיר להילארי את הדרך לנשיאות בשלוש החלטות שקיבל - שיפור היחסים עם קובה, רפורמת ההגירה שמסדירה את מעמדם המשפטי של כ 12 מיליון מהגרים לא חוקיים ממוצא לטיני וההכרזה שבדעתו להעלות את המס על עשירים (בלשון ארה"ב תומכי הרפובליקנים) ולהקל על מעמד הביניים אם אך יצליחו הדמוקרטים להשיג רוב בסנאט ונשיאה בבית הלבן. בשני המגרשים המכריעים - הקול הלטיני והקול של מעמד הביניים במרכז מכשיר אובאמה בהצלחה את הדרך להילארי קלינטון והדמוקרטים יוזמים ומקדימים את הרפובליקנים חסרי התשובות בהרבה ובהתאם משתפרים סיכויה של הילארי קלינטון.
התסריט של הילארי קלינטון, מגובה בשמאל מהקמפוסים, כנשיאה וקונגרס שונה הוא, לכן, סביר לחלוטין. באותה מידה סביר שאז או שנתיים לאחר מכן יבואו הדמוקרטים בחשבון עם הרפובליקנים כשעל השולחן היחס לישראל.
בקיצור התסריט שנאומו המתוכנן של בנימין נתניהו בקונגרס בארה"ב יהיה הצלחה טקטית אבל יגרום לנזק אסטרטגי בעתיד הוא סביר לחלוטין - אישית אני מאמין שיותר מסביר. הפתרון האפשרי לרבע את המעגל זה דווקא לשבח את הצמד אובאמה-קרי, לדבר בקונגרס בשיבחם ולהדגיש את תמיכתם בישראל ואת סוגיית הגרעין האיראני כנקודת מחלוקת לגיטימית בים של הסכמות ושיתוף פעולה. .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה