מבצע 'צוק איתן' העמיד בפני אזרחי ישראל הערבים, ביחוד בפני המוסלמים שבהם, מבחן קשה. לאורך 50 יום הרסה ישראל באופן כימעט שיטתי את רצועת עזה. מספר ההרוגים היומי הממוצע, רובם אזרחים, שבראיית ערבי ישראל הם בני אותו העם - העם הפלשתיני - הגיע למעל 40 בני אדם ביום.
בפרוץ האינתיפדה השניה באוקטובר 2000 ניתקו ערביי ישראל, בהמוניהם, את צפון הארץ ממרכזה למספר ימים. מהומות פרצו בו זמנית כמעט בכל ריכוזי הערבים בארץ מישובי הבדווים בנגב עד ערי הערבים בגליל. 13 ערבים נהרגו במהומות וניגרם נזק של מיליארדים לכלכלת ישראל. לעומת אירועי אוקטובר 2000 או ההפגנות בימי מבצע "עופרת יצוקה" בשלהי 2008 אפשר לומר שתגובת ערביי ישראל למיבצע 'צוק איתן' הייתה לא הרבה יותר מיציאה ידי חובת ההזדהות הלאומית. חלק נכבד ממנהיגי וניכבדי הציבור הערבי התגייסו להרגיע את הרוחות ולהכיל את הכעס שלא יגלוש למהומות רחבות היקף. אפשר וצריך להניח שחלק חשבו על עסקיהם ולקוחותיהם היהודיים. חלק על עבודת היום יום עם עמיתיהם מהמיגזר היהודי וחלק על הקשר שבין מעמדם הפוליטי, תקציבי המדינה והפיתוח הציבורי במיגזר הערבי. כך או כך החרדה להריסת המירקם שכבר ניבנה בין יהודים לערבים בארץ הכילה וגברה על הלהט הלאומי הפלשתיני. אני משער שחלק למדו את לקחי העבר, חלק הסתכלו באימה על התפוררות הלאומיות הערבית שמסביב והזוועות המבוצעות במרחב על ידי ערבים מוסלמים נגד אחיהם, רובם ערבים מוסלמים בעצמם.
ערביי ישראל מצליחים להשתלב בהצלחה גוברת ברפואה הישראלית, במערכת המישפט, במינהל הציבורי ויש אפילו ניצנים של השתלבות ערבית מוצלחת בתעשיית ההי-טק הישראלית. לפני כשבועים, בסקר של 'ידיעות אחרונות' בסיגנון "אילו הבחירות היו מתקיימות היום" התגלה שלמרות המלחמה התמיכה במפלגות הערביות צנחה מ 11 חברי כנסת לכדי 9-10 חברי כנסת. למרות התנגדות חריפה של ראשי הציבור הערבי יש עליה רצופה, אמנם איטית, של נכונות הנוער הערבי מוסלמי לשרת ב"שרות לאומי". עצרת "אל אקצה בסכנה" המתקיימת כל שנה באום-אל-פאחם בראשות שיחח ראיד צאלח שפעם השתתפו בה 60,000 בני אדם לא הצליחה השנה לגייס 15,000 משתתפים. גם ההפגנות המסורתיות לזכר "יום האדמה" נעשות דלילות ובעיקר מאד מאופקות וכבר לא מלהיטות ומתסיסות המונים. השפה של ערביי ישראל, מטובלת במילים עיבריות ובמיבטא קצת שונה, כבר מזהה אותם ומפרידה אותם לא רק מכלל ערביי המרחב אלא גם מהפלשתינים של איו"ש ועזה.
עד כה ידוע על כ 20 ערבים ישראלים, מתוך מיליון וחצי, שהתגייסו לדאע"ש. בהתאמה למוסלמי צרפת המונים כ 6.5 מיליון אפשר היה לצפות לכ 100 מתגייסים מצרפת, בפועל התגייסו מצרפת לדאע"ש 900 מתנדבים. מבריטניה אפשר היה לצפות ל 80, בפועל התגייסו לפי הערכה אחרונה 500 בריטים לדאע"ש. במקום 50 אזרחים גרמניים התגייסו מגרמניה לדאע"ש 320 מתנדבים. מהמספרים אפשר לילמוד שמשבר הזהות של מוסלמי אירופה קשה ועמוק בהרבה מונים מזה של ערביי ישראל במדינת היהודים. מכל המדינות הערביות המוסלמיות, חוץ מחלק ממדינות המפרץ וערב הסעודית, יש בריחה המונית או הגירה מואצת מהאזור החוצה. האוכלוסיה היחידה שאינה יושבת על בארות נפט מצד אחד ואינה בורחת מהאזור לכל מקום אפשרי בעולם, אם רק ניתן, היא האוכלוסיה של ערביי ישראל.
כל המדדים האפשריים מעידים שערביי ישראל נמצאים בתהליך "ישראליזציה" מובהק והזהות הישראלית הופכת למרכיב חשוב בזהות הקיבוצית שלהם.
היות וישראל היא מדינה דמוקרטית הנותנת ביטוי גם לדעות חריגות אנחנו עדים לביטויים קיצוניים קשים נגד ערביי ישראל מצד גורמים שוליים בימין הישראלי. אנחנו גם ניתקלים בביטוים קשים מצד גורמים קיצוניים בשמאל הישראלי נגד מדינת ישראל בכלל, נגד מדינה יהודית ונגד הלגיטימציה שיש למדינה. חלק מאותם גורמים משתפים פעולה במישור הבין לאומי לחיסולה בפועל של מדינת ישראל. באותה מידה טיבעי שגם בציבור הערבי מוסלמי בישראלי יהיו גורמי שוליים קיצוניים כמו חנין זועבי שמרגישה נוח במרחב שבין דאע"ש לשמאל הרדיקלי שונא ישראל וגורמים דתיים, בעיקר בפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ונוספים, שבתמונת ראי לאיתמר בן גביר וארגון להב"ה, תומכים בדאע"ש. בכלל מבצע 'צוק איתן' חשף הרבה יותר הקצנה וגיזענות יהודית מהקצנה ערבית.
כמו שיהודי העולם מתגייסים ותומכים, בדרך כלל, במדינת ישראל בשעת משבר איננו יכולים לצפות שערביי ישראל לא יזדהו עם הכאב והמשבר הפלשתיני. אנחנו כן יכולים לצפות שהם ידעו לא לשבור את הכלים כפי שהוכח במבצע 'צוק איתן'.
יש לישראל עדיין דרך, שתמיד תוביל הלאה וכניראה לעולם לא תסתיים, להושיט יד לישראליזציה של כל אזרחיה כולל ערביי ישראל. אביגדור ליברמן רואה בערביי ישראל חלק מהאויב, הרובד השלישי ברובדי הסכסוך עם הפלשתינים, הגיע הזמו שיראה בהם אזרחי ישראל שיש להם מחלוקת עם זהותה היהודית אבל הזדהות גוברת עם חברתה החופשית ומשטרה הדמוקרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה