יום רביעי, 20 באוגוסט 2014

התבלבלנו במושגים

במיסגרת העימות עם החמאס מפריחים הממשלה והפרשנים שלל מושגים שנועד להסביר את התגובה הכל כך צפויה והשבלונית של מדינת ישראל לרצף ההתגרויות של החמאס. בעיקר מערבבים מושגים כמו מיטוט החמאס, הכוונה מיטוט שלטון הוחמאס ברצועה, הכרעת החמאס בעיקר הכרעה צבאית או חיסול החמאס, הכוונה חיסול אידיאולוגי כך שהחמאס יפסיק בכלל להתקיים. את חוסר ההכרעה הצבאית מנמקים ברצון לא למוטט את שלטון החמאס ושאי אפשר לעקור אידיאולוגיה את החמאס מליבות מאמיניו.


החשש ממיטוט שלטון החמאס הוא נכון וצודק. בכול רחבי המזה"ת מיטוט משטרים הוביל לאנרכיה קשה, אלימות בלתי נישלטת ועליית גורמים לא מדינתיים, קיצוניים ואובססיביים, ואיתם שפיכות דמים נוראית ובלתי ניגמרת. זה יכול להיות דאע"ש בעיראק וסוריה, אנצאר אל-שורה, שלאחרונה הכריז על אמירות איסלאמית בבנגאזי, או אל-קאעידה בחצי האי ערב שמפורר את תימן מביפנים. עריצות מושחתת בדרגה כל שהיא, היא כניראה המירב שהחברה הערבית במזה"ת יכולה לעכל ולהסתגל אליו (אין באמת הבדל בעומק השחיתות בין הגדה הנישלטת על ידי הפת"ח לעזה הנישלטת על ידי החמאס) - בטח לא דמוקרטיה.  אם יש כבר גורם שמצליח לשלוט מול כל ההקצנה הסלאפית, אפילו הוא חמאסניק, צריך מאד להיזהר מפגיעה במשילותו אחרת נקבל סומליזציה של השטח.  אין שום סיכוי שאבו מאזן באמצעות מנגנוני הרשות יצליח מול החברה העזתית משפע של סיבות שניתן לכתוב עליהן ספר עב קרס.


משטרים וממשלים רבים בעולם, לאורך ההיסטוריה וכעת חיה, שרדו מפלות צבאיות קשות ונישארו על כנן. ישראל ריסקה לחלוטין את מנגנוני הטרור ובתהליך גם את מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית בימי האינתיפדה השניה, החל מ"חומת מגן" ב 03/2002, והרשות עצמה, כממשל אזרחי של ערביי הגדה נשארה מתפקדת ומייצגת, לא בסטנדרט מערבי אבל בהחלט באמת מידה ערבית מקובלת. כך גם המשטר בסרביה של היום. במלחמת המיפרץ השניה (04/1991) הושמד צבאו של סדאם חוסיין אך משטרו שרד.  המסקנה היא אחת - אפשר להכריע מבחינה צבאית בלי למוטט את המערכת הפוליטי בכלל ושל החמאס בפרט.  הטענה שהכרעת החמאס בשדה הקרב תמוטט את שילטונו היא מטעה. זה אכן יכול לקרות כי המלחמה היא ממלכת אי הוודאות אבל אפשר לצמצם מאד את הסיכוי בתכנון מושכל של המערכה הצבאית.


למשל מרתפי בית החולים שיפא בעזה הפכו למושג המסמל את המחסה שהחמאס בונה להנהגתו תוך ניצול שיח "זכויות האדם" בחברה המערבית. אבל מן הידועות הוא שההנהגה הצבאית והמדינית לא שוכנות בכפיפה אחת, ביחד, באותו המחסה. בבית החולים שיפא מסתתרת ההנהגה המדינית - אפשר אולי להניח לה, במקומות אחרים שחלקם וודאי ידוע לנו, מסתתר הפיקוד הצבאי ויש הפרדה בין השתיים.


אידיאולוגיות חובקות עולם קשה מאד למגר, כאידיאולוגיה, כרגע האידיאולוגיה של האחים המוסלמים על כל גווניהם - חברה על-לאומית מוסלמית, מנוהלת על ידי חוקי השריעה המוסלמית ומציגה אלטרנטיבה לתרבות המערבית, גואה, פורחת ומשגשגת בכל העולם המוסלמי. כך היה גם עם האידיאולוגיה העולמיות האחרות, אלו שרצו לאכוף את עצמן על העולם, הקומוניסטית והנאצים. בסוף הן קורסות וטובעות בדם בגלל האלימות הבלתי מתפשרת שהן עצמן יוצרות. מתיקון העולם הן עוברות מהר מאד להחרבתו. בהיבטים רבים 'האחים המוסלמים' ודאע"ש זה הנאציזם והקומוניזם של המאה הקודמת. אז נכון שקשה להשמיד אידיאולוגיות, הן משמידות בסוף את עצמן, אבל אפשר להכריע אותן צבאית ופוליטית ולגמד את נזקיהן ככל האפשר.


הטענה שלא כדאי למוטט את שילטון החמאס, מה שלדעתי נכון, ושאי אפשר לחסל אידיאולוגיות, גם הטענה הזו נכונה במידה רבה, משמשת את הדרג הפוליטי בישראל להסביר למה לא הכריע את החמאס בשדה הקרב ונישמעת כדמגוגיה להמונים ולא כטיעון רציני למבינים.

באותו הקשר, אתמול, בהתחדש האש, קמו ראשי מועצות ומנהיגים פוליטים ודרשו "לתת מכה קשה לחמאס" אני חשבתי לתומי שכבר נתנו מכה קשה לחמאס - לפחות ראש הממשלה ושר הביטחון התפארו פעם אחרי פעם במכה 'הקששה..!!' שהם נתנו לחמאס וחלקים מעזה הפכו, אכן, לעיי חורבות. אני חשבתי שהגיע הזמן לעבור מ"מכה קשה" ל"מכה חכמה" אבל כניראה שאני מצפה למדי הרבה ממי שהפיתרון שלהם לכל בעיה זה עוד פצצה של חיל האוויר ושלא מסוגלים להבדיל בין הכרעה צבאית לחיסול אידיאולוגי ולמיטוט פוליטי - פעם אפשר היה לצפות ליותר מהיצירתיות הישראלית.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה