יום רביעי, 13 באוגוסט 2014

לקח אסטרטגי

למרות שכשמתבוננים בפרטים יש הבדל בין מלחמת לבנון השניה למבצע 'צוק איתן' וחלק מלקחי ועדת וינוגרד אכן יושם - אסטרטגית קשה למצוא את ההבדלים שאינם נובעים מהשטח והזמן. למעשה ישראל מנהלת את מבצעיה הצבאיים בבועה שמתעקשת להתעלם מהלקחים האסטרטגיים שלה ושל העולם  ומתעסקת בעיקר בלקחים הטקטיים.


בתולדות המלחמות ידוע רק על מערכה אחת ! שהוכרעה רק מהאוויר - מערכת קוסובו מ 25/03/1999 עד 10/06/1999. לאורך 77 יום הפציצו חילות האוויר של נאט"ו וארה"ב, במסגרת נאט"ו, את סרביה עד שהתרצתה לחתום את הסכם דייטון, האומלל לכשעצמו, לשלום במדינות יגוסלביה לשעבר. לסרביה היה צבא מיושן שלא יכל לספק הגנה למדינה, לא הייתה לה שום אפשרות להטריד את מנוחת תושבי אירופה המערבית והשבעה באיזו צורה שהיא וודאי לא את אזרחי ארה"ב. מבחינת המערב לא היה מניע שהמלחמה תמשך לנצח נצחים. לקואליציה המערבית היו שלש חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"מ מתוך חמש שיכלו לחסום כל החלטה בינ"ל נגד המיבצע ולספק למיבצע את כל הזמן המדיני הדרוש לו. סרביה סבלה מהרס קשה של תשתיותיה, 3000 אזרחים נהרגו ולא הייתה שום סכנה שאיזו וועדה לזכויות הטרור תתכנס לדון בנושא. הצבא הסרבי עצמו הסתתר בהצלחה ביערות ובמערות וכמעט לא ניפגע (מהידוע לי ניפגעו רק 4 טנקים). ניפגעו כמה מערכות נ"מ מיושנות ומספר מטוסי קרב גם הם לא המילה האחרונה. חוץ מהמיקרה הזה לא היה מיקרה בהיסטוריה של הכרעת האויב דרך האוויר.


רק לפני שבוע החלה ארה"ב בתקיפה מוגבלת מאד של כוחות דאע"ש בעיראק - כבר אתמול זעקו הכותרות בארה"ב שדאע"ש "סידר את ארה"ב" ושינה את הטקטיקה, כמעשה החמאס בעזה והחל להטמיע עצמו באוכלוסיה אזרחית שאת חלקה הוא מתכוון ממילא לטבוח בהמשך. עכשיו יש לארה"ב בעיה הומנית כפולה - להחיש עזרה לכל הפליטים שנשקפת להם סכנת מוות בעיראק ולא להרוג בדאע"ש שמסתתר בקרב אזרחים. פתאום עושים קצת השוואות בין החמאס בעזה לדאע"ש בעיראק - בזכותם ולא בזכותנו.  אם לדאע"ש לוקח פחות משבוע להסתגל ללחימה האווירית של ארה"ב, שמקשה עליו מאד אבל לא מכריעה את המערכה ועוד תגבה קורבנות חפים מפשע באלפיהם,  היה צריך להיות ברור למתכנני המערכה בצה"ל ובמישרד הביטחון שהחמאס מצא דרך טקטית להתמודד עם העליונות האווירית של חיל האוויר וכי האפקטיביות הקרבית של התקיפות האוויריות, כלי הנשק הכמעט בלעדי של צה"ל מאז מבצע 'דין וחשבון' ב 1993 (עם החריג של 'חומת מגן' ב 2002) תהיה מוגבלת מאד - עיקר הנזק יהיה אזרחי וישמש, בסופו של יום, נגדנו.


בהנחה הסבירה למדי שלישראל אין שלושה מקומות קבועים במועצת הביטחון של האו"מ, לאויבינו יש דרך להשבית את שיגרת החיים של חלק מהציבור בישראל, הזמן המדיני שלנו, בניגוד לזה של נאט"ו וארה"ב, תמיד מוגבל ואנחנו טרף קל למוסדות האו"מ שמייצגות 57 מדינות מוסלמיות המתפקדות כגוש אנטי ישראלי אוטומטי - לא צריך להיות גאון כדי להבין שישראל לא יכולה לשחזר את המיקרה ההיסטורי הבילעדי של  "מערכת קוסובו" וכי אין לישראל את הפריבילגיה להכריע מערכות מהאוויר, רק מהאוויר או בעיקר מהאוויר. בסוף יש מספר אפשרויות מוגבל מאד - להסתפק בסוג של תיקו או להיזקק למהלך קרקעי לא כפעולה משלימה אלא כפעולה מכריעה. לכן השאלה צריכה להיות לא האם להיזדקק לפעולה קרקעית אלא מהי הפעולה הקרקעית הכי משפיעה ומכריעה ומה מטרותיה. במיקרה הקונקרטי של ישראל לזמן המדיני חשיבות מכרעת ומה שהעולם מוכן לקבל עדיין ביום העשירי הוא לא מוכן לסבול ביום השלושים. כבר אתמול הודיעה בריטניה שהיא תשעה משלוחי נשק לישראל היה ותחודש הלחימה לא משנה מי התחיל ומי חידש - עוד הישג בנקודות לחמאס.


המסקנה: ועדות חקירה טובעות בים של פרטים טקטיים וצורת קבלת החלטות אבל לא יכולה לשנות באמת את התובנה האסטרטגית של ישראל שהיא פונקציה של הדמויות הפוליטיות והצבאיות המובילות, מבנה הקואליציה ורחשי לב הציבור.

חיל האוויר הישראלי, בעוצמתו, השפעתו ותיחכומו, הפך להיות אבן נגף בעיצוב התפיסה המערכתית של ישראל בכל מיבצע שהוא פחות מהפצצת מתקני הגרעין באיראן. את מתקני הגרעין באיראן כניראה כבר לא נתקוף בעתיד הניראה לעין אבל התפיסה שחיל האוויר זה חזות הכל לא עומדת במיבחן המציאות, משבשת את ההיגיון הבריא של המדינה והצבא וקשה מאד להיפטר ממנה. כשבאים להילחם בארגון כמו החמאס פשיטה מוצלחת על מרתפי שיפא ביום הראשון יכולה להיות הרבה יותר אפקטיבית מהפיכת סג'עייה לתילי חורבות.  תוצאות 'צוק איתן' בהתאם ורק המעז זוכה.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה