התזוזה הטקטונית הגדולה - שלב ב'.

בבחירות לפרלמנט האירופי השיגו קבוצות, שבארץ הגדירו אותם ימין קיצוני ובבי.בי.סי קבוצות אנטי ממסדיות - כלומר נגד הממסד של האחוד האירופי, כדי שליש מחברי הפרלמנט ובכך שינו את המפה הפוליטית של אירופה. החזון האירופי של "רווחה לכל",תפיסה שהמדינה אין לה תפקיד אלא לסדר חיי נוחות לאזרחיה, ופוסלת זהויות לאומיות כמבוא ללאומנות, נמצאת בנסיגה מפני הרצון הבסיסי של בני האדם "להשתייך"' להיות לא רק בעלי זהות אישית  אלא גם קבוצתית והיא, הזהות הקבוצתית, חשובה לא פחות מחיי נוחות כלכלית - מה גם שבאירופה גם הכלכלה נמצאת בנסיגה.

אירופה אכן נגועה באנטישמיות אבל טועים המדביקים את האנטישמיות ל"ימין הקיצוני" בלבד או בעיקר. ברוב התקריות הפיזיות מעורבים מהגרים מוסלמים, בעיקר בצרפת. קבוצות שמאל רדיקליות, כביכול תחת הכותרת של ביקורת "לגיטימית" על מדיניות ישראל בשטחים, פועלות במרץ לחיסולה של מדינת ישראל - מה שאנחנו מכנים בארץ "הקואליציה האדומה- ירוקה" שבה התחבקו בצוותא פמיניסטיות לוהטות עם מוסלמים מדירי נשים תחת הסיסמה "די לכיבוש" - וועידת דרבן מ 09/2001 ופרשת ה'מאווי מרמרה' מ 05/2010 הם דוגמאות בולטות.  בחלק גדול מההפגנות המשותפות הרבות לשתי הקבוצות  בצד הסיסמאות ה"לגיטימיות" נגד "הכיבוש" הושמעו קריאות  'פלשתין תשוחרר מהים עד הנהר'  ובשוליים קריאות כמו "איטבח אל יהוד".  הקבוצות האלה, כעת תחת הכותרת "להחרים את ישראל", מתנכלות בקביעות לא רק לסחורות מישראל, למרצים מישראל או למוסדות ישראלים אלא גם למוסדות יהודיים החשודים אוטומטית בתמיכה בישראל.

"הקואליציה האדומה ירוקה" של שורפי החזיות ועורפי הראשים הם הדוגמא המוחשית ביותר כיצד ביקורת "לגיטימית" על ישראל  ושנאת יהודים משולבים, לא תמיד אבל לרוב, זה בזה.  יש בקבוצות "הימין" האירופאיות ששלחו נציגים לפרלמנט קבוצות אנטישמיות מובהקות כמו "יוביק" ההונגרית, "השחר המוזהב" היוונית, שרצה תחת שם אחר, והתנועה הנאו נאצית מגרמניה אבל יש בקבוצות הימין גם לאומיים סקוטים, וולשים וקטלונים והמשותף לכולם הוא חיפוש אחרי הגדרה עצמית קבוצתית ולאומית ומיאוס מהשתלטות האסלאם על המרחב הציבורי האירופי והתקינות הפוליטית המגבילה את חופש הדיבור.  הימין האירופי לא "מוביל" את האנטישמיות באירופה, למרות שחלקו אנטישמי במפורש, אלא דווקא המהגרים המוסלמים והשמאל הקיצוני.  

בכל אופן כעת ברור שאירופה מתחילה להתנער ולהתנגד, כניראה מאוחר מדי, לאחיזה המוסלמית בחברה ובפוליטיקה באירופה ובמשתמע היא תהיה, בהכללה, פחות אנטי ישראלית ויותר קשובה למצוקות של ישראל. אגב - אפילו קבוצות אנטישמיות מובהקות רוצות במדינה יהודית כדי שניתן יהיה לשלוח לשם את היהודים - יהודים החוצה!  אירופה אכן נעשתה אנטישמית אבל בעיקר בגלל השמאל הרדיקלי וההגירה המוסלמית, לימין רק חלק קטן בתופעה. הבחירות היו  עוד שלב בתזוזה הטקטונית הגדולה שבה העולם מאבד עיניין ב"סכסוך" ועוסק בבעיות אחרות.  

בהודו נבחר נרנדרה מונדי, מנהיג המפלגה הלאומית ההינדית (במונחים אירופאים ימין קיצוני) ברוב מוחץ לראש ממשלת הודו. הודו תמיד היתה ביקורתית כלפי ישראל בגלל המיעוט המוסלמי הגדול שבה ותלותה באנרגיה ערבית. בשנים האחרונות התהדקו היחסים עם הודו בעיקר סביב השאיפה ההודית לטכנולוגיה ישראלית, התפוררות המדינות הערביות והשינויים בשוק האנרגיה העולמי משוק של מוכרים לשוק של קונים, אבל היחסים המדיניים נשארו קרירים.  נרנדרה מונדי, שבטקס השבעתו השתתף לראשונה ראש ממשלת פקיסטן, המדינה המוסלמית והיריבה ההיסטורית, טרם הצהיר, כראש ממשלה, על יחסו לישראל אבל ידוע ביחסו האוהד ובהשקפתו ששיתוף פעולה הודי-ישראלי יכול לשדרג את המאבק בטרור ואת הטכנולוגיות של שתי המדינות לטובת שתיהן בלי תלות באיזו מעצמה עולמית שהיא (חשוב ביותר). הודו מייצרת מטוסי קרב, משלחת טילים ולווינים לחלל , בונה צוללות ויש מרחב עצום של השפעה, הזנה הדדית ואינטרסים בין הודו לישראל.

יתר על כן - נרנדרה מונדי כן הכריז, לאחר נצחונו, שהודו, היום הכלכלה השלישית בעולם לפני יפן, לא מוכנה יותר להיות כינור שני או חלק מ"העולם השלישי" אלא היא תשחק "במיגרש של הגדולים לצד סין וארה"ב" מכוון, כניראה, להרכב המיושן והמאובן של מועצת הביטחון שהוכיחה עצמה כלא רלבנטית למשברים בסוריה ואוקראינה. בסופו של יום מחמשת הכלכלות הגדולות בעולם - ארה"ב, סין, הודו, יפן וגרמניה, לפי הסדר, רק סין וארה"ב חברות במועצת הביטחון לצד בריטניה, הכלכלה השביעית אחרי ברזיל וצרפת, הכלכלה התשיעית. ברור שצרפת ובריטניה חברות במועצה רק בגלל מעמדן הקולוניאלי לשעבר.  כבר כתבתי בעבר שמבנה מועצת הביטחון חייב להשתנות ואיבד מהרלבנטיות שלו.  העולם משתנה, הודו עולה כמעצמה וישראל כשותפה זוטרה להודו - התזוזה הטקטונית הגדולה משנה את העולם וזונחת את הסכסוך - כמו שגילתה פתאום דוברת מחלקת המדינה של ארה"ב ג'ין פסאקי בתדרוך היומי ביום רביעי האחרון ה 21/05/2014. מזכיר המדינה לא יחזור לעסוק בסכסוך הישראלי פלשתיני, הוא עסוק מדי "בבעיות אחרות של עולם מאוקראינה עד דרום סודן וכל מה שביניהם" - גילתה פתאום את "אמריקה".

* אחרון חביב ביקור האפיפיור

פרשנים רבים הסבירו שנוכח מצוקת הנוצרים במזה"ת, למעשה השמדתם וגירושם מהעולם המוסלמי באזור, מתכוון האפיפיור לבקר באזור כדי לשפוך אור על מצוקותיהם, לדרבן את העולם לפעול למען הנוצרים להגנתם ולסייע להם כלכלית ומדינית. אני לא מתייחס להסתבכות שלו ב"סכסוך" כי לדעתי אי אפשר לבקר גם ברשות וגם בישראל, ולפני כן בירדן, בלי להסתבך.  בסך הכל הוא הזניח את נוצריי האזור, לא זעק את זעקתם, לא הפנה זרקורים לבעיה ולא ביקר שום קהיליה נוצרית ככזו (למשל נוצריי הגליל וכנסיית הבשורה בנצרת) אלא רק "מקומות קדושים". הגלים שיצר האפיפיור סביב ,"הסכסוך" ישכחו, למעשה הם כבר נשכחו - אבל אם איזה נוצרי ביקש נחמה, חיזוק או שאר רוח למצוקותיו מביקור האפיפיור הוא יצטרך להסתפק בתפילה המשותפת  עם אבו מאזן ופרס ובעולם נוצרי אדיש שהאפיפיור עצמו הפך ליותר אדיש - ככזה מדובר בכישלון של מנהיג רוחני להנהיג את "העדר" (הנצרות אוהבת להמשיל את האפיפיור לרועה ואת המאמינים לצאן מרעיתו). איש בעולם הנוצרי לא עוסק יותר בביקור האפיפיור כי הוא הפך את הביקור ללא רלבנטי, אולי גם את עצמו וימים יגידו, לנוצרים עצמם.