"אין אף מדינה בעולם שמשחררת רוצחים" טען השר נפתלי בנט כחלק מהקמפיין לחקיקת חוק שיקשה על שחרור מחבלים רוצחים עבור בני ערובה ישראלים או כחלק ממקח וממכר מדיני. איני יודע אם זה נכון. אני יודע שיש מדינות, כמו נורבגיה למשל, שלא כולאות אפילו את הרוצחים הכי נתעבים ליותר מ 20 שנה. ארה"ב היא בכל קנה מידה מדינה דרקונית בענישה. אלפים ממתינים באגפי הנידונים למוות, עשרות אלפים נידונו למאסרי עולם ללא אפשרות חנינה - ארה"ב היא גם מדינה עם שיעור פשיעה הגבוהה, באופן יחסי, פי אחד וחצי ממערב אירופה וישראל. בכלל לא ברור הקשר ההדוק בין חומרת הענישה להיקף הפשיעה והטרור, בטח לא הטרור הלאומי או האידיאולוגי. בטח לא בחברה שלהיות "שאהיד" היא משאת נפש. עד כה מהידוע מעולם אכיפת החוק והסדר - תפיסה מהירה של העבריין ו/או המחבל ותהליך שיפוטי מהיר מרתיעים יותר מהשאלה אם העבריין ישב 20 שנה או שלושים שנה בכלא.
יתכן שנפתלי בנט צודק ו"אין אף מדינה" אבל זה נכון גם לגבי האיום הקיומי על ישראל ולהשגים יוצאי הדופן של המדינה - אין אף מדינה דומה או קרובה לישראל. כשנהיה ככל האומות, נניח כמו צרפת, יהיו לנו בעיות אחרות, לדעתי לא פחות קשות, אבל אז הטענה "אין אף מדינה" יכולה, אולי ובספק, לתפוס. בינתיים הגמישות התיפעולית היא חלק מהחוסן והכוח של ישראל להתמודד במצבים קשים ובאילוצים לפעמים בלתי אפשריים - חלק מהגמישות זה גם לשחרר אסירים ניתעבים אם התמורה והמצב, לדעת המחליטים שניבחרו כדין, מצדיקה זאת.
בהתייחסו לביקורו של ראש הממשלה נתניהו ביפן, שאצלנו נימדד בשאלה למה חמישה ימים ולא ארבעה, למה ראש הממשלה צירף את אשתו וילדיו ולמה זה עלה מיליון דולר, התפרסמה באל ג'זירה באנגלית כתבה של ניקולא נאצר (נוצרי ערבי ישראלי שלא ביררתי אודותיו דבר עד כה) שבה הוא מלין שישראל "סללה נתיבים דיפלומטיים לתוך אסיה עמוקים דיים כדי לפגוע בתמיכה המסורתית של אסיה בערבים. אם הסחר ימשיך -הגידול ביחסים הכלכליים הישראלים - אסיאתים יכול בתוך זמן קצר ביותר להיות מתורגם לקשרים פוליטיים שינטרלו את אסיה מהסכסוך הערבי ישראלי" . המשך הכתבה עוסק בניפלאות הטכנולוגיה הישראלית, ביחוד זו הצבאית, מציין שהודו, פעם תומכת עיקבית של העיניין הערבי ו"למרות החיוניות של הקשרים הערביים--הודיים, הודו היא הקניינית הגדולה ביותר של ציוד צבאי ישראלי, השותפה הצבאית הגדולה ביותר של ישראל והשותפה הכלכלית הגדולה ביותר של האויב המסורתי של העולם הערבי - ישראל (ממליץ לקרוא את המאמר באסיה טיימס כאן באנגלית).
בניגוד לארה"ב מצליחה ישראל לשמור על קשרים טובים גם עם סין, גם עם הודו וגם עם יפן ולהפך לגורם משמעותי חשוב לאותן מדינות, עתה כששוק הנפט והאנרגיה העולמי מוצף וכבר לא תלוי בעולם הערבי המתפורר ממילא. חשוב יותר מהקשר המסורתי לערבים. אובייקטיבית מדינת ישראל, בשיטחה ובגודל כלכלתה, היא גורם זניח - מעשית היא מעצמת על טכנולוגית שמצליחה לבסס קשרים במזרח אסיה המתחרים בהצלחה באלו של המעצמה האדירה ארה"ב (מי שמחפש תשובה על סיפורי הריגול הישראלי באמריקה והניסיון להמעיט ולגמד את ישראל בארה"ב). בקיצור - "אין עוד מדינה ...".
הערה אחרונה - אם ביבי באמת קיצר את ביקורו ביפן ביום בגלל הביקורת של "ידיעות אחרונות" כי אז הצליח העיתון לגרום נזק ממשי לתנופה האסטרטגית של ישראל בעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה