תום פרידמן מהניו יורק טיימס ניחשב זה כמה שנים השופר הכי מובהק של ממשל אובאמה. כל פעם שהממשל רוצה להגיד משהו שלא מסתדר עם הנימוס הדיפלומטי הוא שחרר את דעותיו באמצעות כתבה של תומס פרידמן בניו יורק טיימס (זוכרים! - נהג שיכור בירושלים). בניגוד לשימעון שיפר בידיעות שהדליף את דעתו של בוגי יעלון על ג'ון קרי בשם אומרו בארה"ב יותר מתוחכמים ועושים את זה באמצעות הדלפות "אנונימיות" לניו יורק טיימס וכתבו הנאמן תומס פרידמן. לכן משמש העיתון גם כבלון ניסוי לדעות והצעות שונות שהממשל בארה"ב מעלה כדי לבחון את התגובות בשטח בטרם יתחייב ויעמוד מאחוריהם באופן רישמי.
ההצעה של ג'ון קרי, על פי תומס םרידמן מהבוקר בניו יורק טיימס, לחילופי שטחים, בירה פלשתינית במזרח ירושלים בלי להגדיר דווקא את גבולות 67, סידורי ביטחון ארוכי טווח שתחילתם בנוכחות צה"לית וסופם בטכנולוגיה ונוכחות בינ"ל, בלי החזרת פליטים לשטחי ישראל, הכרזה על סוף הסכסוך והכרה לאומית הדדית, כולל שלהם בנו כמדינת הלאום של העם היהודי, יכולה לשמש בסיס להמשך המו"מ עד אין קץ.
אני רואה בהצעה הישג לישראל כי בכל הצדדים הטכניים וחילופי השטחים ההצעה לא שונה מהותית, למעט אופי סידורי הביטחון בביקעה, ממה שכבר הוצע לפלשתינים בעבר, למשל על ידי אהוד אולמרט ב 11/2008. לעומת זאת זו הפעם הראשונה שההצעה עוסקת בזהות הלאומית של מדינת ישראל כמדינה יהודית כמרכיב מרכזי ושורשי בסכסוך ומשקפת הכרה אמריקאית ששלום כסוף הסכסוך לא יכול להתגשם בלי השלמה והפנמה פלשתינית שמדינת ישראל, שהם תופסים אותה כאדמתם הניגזלת, תהפך למדינת לאום של עם אחר, שנוא שמבחינתם הובא לכאן מרחוק במטוסים ואוניות. עד כה ניחשב הסכסוך ביננו לפלשתינים כסיכסוך שכולו טריטוריאלי בין כובש לניכבש. הוויכוח התמקד כמעט כולו בשטחים וסידורי ביטחון והפלשתינים העלו את זכות השיבה כסוגיה הומנית ולא ככלי המרכזי לחיסולה של ההתישבות היהודית בארץ ישראל, מה שהתגלם אצלם ב"זכות השיבה" על פי החלטה 194 של האו"ם החביבה כל כך על אבו מאזן.
מבחינה זו יצע המרצע מהשק ואם עד כה כל סבב מו"מ עם הפלשתינים הביא להם הישגים נוספים במונחים של שטח וסדורי ביטחון מבלי שהם נזקקו לחשוף את עמדתם השוללת את הזהות והריבונות היהודית על ישראל כולה ואת אי הסכמתם להפנים ולהשלים עם מדינתו של העם היהודי, הרי כעת - אם יסרבו להמשך הדיון, תחשף עמדתם כעמדה מהותית נגד עצם הזהות של מדינת ישראל באשר היא ואם יסכימו להמשך הדיון הרי עשו צעד ראשון לעבר השלמה עם כך שזכות השיבה - כהגדרתה בהחלטה 194 של האו"ם שאבו מאזן כה דבק בה , למעשה יורדת מהפרק ושעיקר הסכסוך הוא לא על שטח אלא על זהות לאומית. בכלל ההתעסקות התקשורתית העולמית בסוגית ההכרה במדינה יהודית, גם זו התוקפת ושוללת את הדרישה וההכרה, משרתת מאד את הטיעון הישראלי.
אפשר להגיד שלמרות שסיכויי המו"מ להצליח ולהניב שלום בינינו לפלשתינים בעידן קרי נישארו בגבול האפס המוחלט ישראל בהחלט עשויה להתקדם ביצירת תובנה בינ"ל חדשה על הסכסוך (אם לבנט לא תקפוץ הג'ננה). בראיה ארוכת טווח המתייחסת לכל סבבי המו"מ עם הפלשתינים כתהליך אבולוציוני איטי הרי המו"מ הזה מחזק את העמדה הישראלית הבסיסית באשר למהות הסכסוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה