יום חמישי, 21 בנובמבר 2013

הידועה בציבור

אחד הטיעונים  שמזכיר המדינה ג'ון קרי משתמש בהם כדי למנף את השלום בינינו לפלשתינים, שלטענתו ישנה בצורה דרמטית את המזרח התיכון, הוא שהשלום עם הפלשתינים יסדיר את היחסים ויביא שלום ביננו ל 57 מדינות מוסלמיות ו 22 מדינות ערביות. עיסקת חבילה שאורזת יחד עם הפלשתינים את העולם הערבי והמוסלמי בחבילת מתנה אחת.

העולם הערבי והמוסלמי אינו מיקשה אחת ומדינותיו הרבו אמנם להשתמש בסיכסוך כתרוץ לבעיותיהם הם אבל סירבו בעיקביות להכפיף את האינטרסים שלהם לסוגיה הפלשתינית. כרגע העולם הערבי כמיקשה הוא מצב וירטואלי. העולם הערבי מסוכסך עם עצמו, נתון במילחמה דתית ועדתית מפלגת, מדינות מרכזיות כמו עיראק, סוריה, מצרים, לוב, תימן וחלק מנסיכויות המפרץ נתונות במלחמת אזרחים ובמצב של כאוס פנימי. לא ברור מי מייצג מה ומה ערך להבנות, להסכמות ולהצהרות של מנהיגיו - אלו שכרגע על ההגה.  

אבל עם או בלי ג'ון קרי ובלי שום קשר לתהליך עם הפלשתים מסתבר שמתפתחת זהות אינטרסים בסיסית, אמיתית ועמוקה בין ישראל לחלק מהמדינות הערביות , ביחוד אלו שעדיין מצליחות לשמור על המיסגרת המדינתית שלהם. סעודיה מתאמת את מהלכיה נוכח ההסם המתגבש עם איראן על סוגיית הגרעין, עם ישראל. כחלק מהמאבק הפסיכולוגי ואולי כצעד ראשון בתהליך הכשרת הלבבות דלף לפני מספר ימים, ממקורות בסעודיה, שסעודיה מוכנה לסייע לישראל לתקוף באיראן. כרגע האויב של סעודיה זה איראן, זירת המאבק היא בסוריה, עיראק והמיפרציות והנושא הפלשתיני הוא מטרד מיותר לסעודים. במזה"ת מקובל שהאויב של אויבי הוא ידידי וכרגע ישראל וסעודיה ידידות לא רישמיות - מן זוג שעוד לא מגלה להורים שהם זוג. החיבוק הצרפתי שקיבלנו לאחרונה לא נבע מאהבת ביבי וישראל  אלא מאהבת אבן סעוד וסעודיה.  

ב 16/06/2010, בראיון לוול סטריט ג'ורנל תקף עבדאללה מלך ירדן בחריפות רבה את ממשלת נתניהו וישראל תיאר את היחסים עם ישראל כגרועים ביותר מאז נחתם הסכם השלום עם ישראל ב 1994. כעבור שלש שנים בלבד, עידן האביב הערבי, העז המלך עבדאללה, אותו עבדאללה מ 2010, בראיון שהתפרסם ב 18/03/2013 בארה"ב במגזין 'אטלנטיק', לומר במפורש כי יחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו השתפרו וכי האחרון תורם ליציבות הממלכה ההאשמית. "היחסים בינינו חזקים מאוד" ו"השיחות שלנו השתפרו מאוד" אמר המלך.  למעשה ישראל היא שותפה אסטרטגית של ירדן, בעיקר נוכח ההפכפכנות האמריקאית, ביצוב הממלכה ובתמיכה ביטחונית ולוגיסטית בה ובצבאה. על הפרק רכבת דרך בית שאן לרמת אירביד ואזור תעשיה משותף בעמק בית שאן ליד גשר שייח חוסיין.

מאז הפלת שילטונו של מוחמד מורסי במצרים ועליית משטר הקצינים של עבדל-פתאח סיסי, ישראל מנסה לקדם את מעמדו של המשטר בארה"ב ולשדל למענו. על בסיס אויבו של אויבי הוא ידידי יש שת"פ מודיעיני בין ישראל למצרים לגבי קבוצות אל קאעידה בסיני ולגבי החמאס בעזה. המצרים לא נופלים באהבה על צווארינו אבל הם מוצאים תועלת בשת"פ עם ישראל ולא יוותרו עליו לטובת הפלשתינים שכרגע אינם מעסיקים כלל את הציבור במצרים וחלקם, כמו הפלשתינים מרצועת עזה, נחשבים כרגע לאויבי המשטר.

כל נסיכויות המפרץ נמצאות תחת מטריית טילי הפתח 110 האיראנים, חלקם מתמודדות עם חתרנות איראנית קשה ועם אוכלוסיית מהגרים  שיעית עויינת שהיא גם הרוב, כמו בבחריין. העיסקות הכלכליות והביטחוניות עם נסיכויות המפרץ משגשגות מתחת לשטיח. יש ביקוש עצום לא רק לטכנולוגיה חקלאית ישראלית או להטפלת מיים אלא גם לטכנולוגיות צבאיות בתחום המודיעין והתמודדות עם מטחי טילים. השוק של נסיכויות המפרץ מתפתח במהירות רבה, היות והנתונים לא ממש גלויים אני רק מנחש שזה השוק המתפתח ביותר מכל שווקי היצוא של ישראל.

בקיצור, ישראל כבר לא לבד במזה"ת. היא הופכת ידועה בציבור (עדיין לא אישה חוקית) של הגורמים היותר יציבים באזור ותורמת ליציבותם וביטחונם. האביב הערבי והתפוררות חלק מהמדינות שייצגו את הלאומיות הערבית האנטי ישראלית, כמו סוריה ועיראק, וההפכפכנות של ארה"ב הפכו את היחסים עם ישראל למשענת יציבה. כמה זמן זה יקח אין לדעת אבל בעשור הקרוב לא יהיה במזה"ת תחליף ליציבות של ישראל, לעוצמה הטכנולוגית שלה, ליכולות הצבאיות, לשת"פ המודיעיני ולישראל כצומת מעבר בטוח, יציב ומוגן לסחורות ושרותים.  אם או בי שלום עם הפלשתינים חלק מהעולם הערבי כבר לא רואה בנו את האויב אלא את השותף.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה