יום שלישי, 14 במאי 2013

האינטרס הרוסי


רבים תוהים מה האינטרס של רוסיה בסוריה ולמה היא כה נחושה לתמוך במישטרו של בשאר אסאד. התשובה אינה תמוהה כלל אלא מונחת בגלוי על השולחן. תחילת המעשה בהחלטת מועצת הביטחון של האו"מ מספר 1973, מ 17/03/2011, האוכפת אזור אסור לטיסת חיל האוויר הלובי מעל לוב. ההחלטה התקבלה בהסכמת רוסיה והוותה בשעתו בסיס להמשך שיתוף פעולה בין לאומי בנושאים שונים כולל איראן, האביב הערבי , עלייתה של סין ומבחינת הרוסים הכרה במעמדם כמעצמה באגן הים התיכון. ארבעה ימים לאחר ההחלטה באו"מ יצא מי שהיה אז עדיין ראש ממשלת רוסיה והיום נשיאה ולדימיר פוטין בהתקפה חריפה על ההחלטה, בעקיפין על נשיאו מדבדב, ואמר - "המיבצע בלוב - כמו מסעות הצלב". עוד הוסיף כי התערבות בעניינים של מדינות אחרות הפכה ל"טרנד" במדיניות החוץ האמריקאית וכי האירועים בלוב מלמדים שגם רוסיה צריכה לחזק את מערכות ההגנה שלה. הוא הסביר שרוסיה שואפת להיות חלק מ"כוח שלום" בלוב שלאחר המילחמה - במילים אחרות - מצפה לדריסת רגל במדינה. יש לזכור בהקשר ששנה לפני המהפכה חתמה לוב על עיסקת נשק בשווי 1.3 מיליארד יורו עם רוסיה.


סוף המעשה שמועמר קדאפי סולק מלוב, חברות מערביות חזרו להפיק נפט בלוב וגרמו לירידת מחיר הנפט העולמי, מה שבעקיפין פגע קצת בכלכלת רוסיה והיא, שקיוותה לשיתוף פעולה מערבי בעיצוב לוב החדשה מצאה עצמה לא רלבנטית ללוב. בעיני הרוסים הם יצאו פראיירים וסידרו אותם בגדול. למרות שאצלנו נוטים לזלזל ברגשות לאומיים רוסיה, התופסת עצמה כמעצמה, ניפגעה. רוסיה נישארה אחרי המהפכה בלוב בלי השפעה, בלי עיסקת הנשק המבטיחה, בלי הכבוד הלאומי ובעיקר בלי כל בסיס וגישה לים התיכון לבד מאלו על החוף הסורי ובראשם הבסיס הימי בטרטוס.


במאמר בעיתון הרוסי 'מוסקובסקי נובוסטי' שהתפרסם ב 26/02/2012 כתב ולדימיר פוטין, במיסגרת מאמר שמזהיר מפני תקיפה באיראן ומפני מעורבות מערבית בסוריה כי רוסיה תתנגד לכל מצב שבו היא תהיה סבורה שהמערב מנסה לכפות את סדר היום שלו "במסווה של סיסמאות הומניטריות", כפי שקרה לטענתו כשנאט"ו התערבה לטובת המורדים נגד שליט לוב לשעבר מועמר קדאפי - "אסור לאפשר לאיש לנסות לשחזר את תסריט לוב בסוריה". התוצאות בלוב אגב מאוששות את הטיעון הרוסי - לוב התפוררה למיליציות, זכויות האדם נירמסות ברגל גסה בכל מקום, למערב לא איכפת והאיסלאם הג'יהאדיסטי גלש למדינות שכנות. בניגריה נאבק הצבא, במחיר מאות הרוגים בחודש, ב'בוקו חראם' הגיהאדיסטי שבצפון ובמאלי נילחם הצבא הצרפתי ב'אנסאר-א-דין' וכולם בסהרה, בתת הסהרה, בשכנות ללוב ואפילו בסיני ובעזה מצויידים בנשק ממחסני הצבא הלובי שהתפורר.


לכן המאבק על סוריה הוא בעיני רוסיה מאבק על הבסיס האחרון באגן הים התיכון, על מעמדה של רוסיה כמעצמה, על הזילזול בה ובמעמדה כפי שהשתקף בפרשת לוב ועל התובנה הפשוטה שלא יכול להיות סדר אזורי (גם עולמי) בלי שיתופה של רוסיה ובלי שרוסיה תגזור קופון מההסדר בדיוק כמו שהמערב גזר קופון כלכלי שמן בלוב במחיר מלחמות שלא ממש מעניינות את המערב באפריקה הגובלת בסהרה.


רוסיה מגינה בנחישות על בסיסה האחרוןן בים התיכון ומלמדת את המערב את מחיר ההתעלמות ממנה בלוב. אחד הפיתרונות האפשרים, לכן, הוא שהמערב והמורדים יבטיחו לרוסיה, גם אחרי נפילת משטרו של בשאר, את הבסיס הימי בטרטוס וחלק כלכלי בשיקום סוריה - את זה המערב לא מוכן להבטיח ולא מסוגל כי לא ברור כרגע מי באמת מוביל את המרד בסוריה. באשר לישראל הייתי מבין את רוסיה ומשתדל לא להתעמת איתה - התסריט הלובי בסוריה הוא חלום בלהות ביטחוני ובשאר אסאד מוחלש וחסר לגיטמציה הוא כרגע האופציה העדיפה לנו ולרוסים. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה