סיפורים מהאזור

לפני שבוע נודע שמחירי הדירות במרכז, באזורי ביקוש, המשיכו לעלות למרות המחאה החברתית. בכל העולם יש נדידה ענקית מאזורי הספר, הפריפריה והכפר למרכזי הערים הגדולות, בעיקר לערים שהן גם מטרופולין של מיליונים. בספרד למשל אפשר ליקנות כפר שלם על אדמותיו וכנסייתו בקסטיליה, על גבול פורטוגל, במחיר דירה רגילה בלב מדריד או ברצלונה. תופעות כאלו קיימות בכל מדינות אירופה ואפילו בקאבול בירת אפגניסטן מגרש של דונם יכול להגיע למיליון דולר במרכז העיר. כתבתי כאן אין ספור פעמים בעבר שאין דרך להוזיל את הדיור במרכז שבמרכז בגלל הלחץ העצום של הצרכנים. הסיפור על תוכניות לדיור מוזל אפשריות רק בשולי המרכז וככל שמתרחקים ממנו. מכאן אגש לסוגייה האם הדיור באמת יקר במונחי משק כלכלי. אדגיש שדירה במרכז היא אכן יקרה מאד, הרבה פחות מבכל מטרופולין בעולם, אבל גם ערכה נישמר באופן מלא במיקרה הרע ועולה באופן יחסי במיקרה הסביר. כלכלית דירה במרכז כדאית יותר מבשוליים וזו גם אחת הסיבות למה תמיד יהיה שם ביקוש שעולה על ההיצע והמחירים תמיד יוכתבו על ידי יכולת התשלום של אלו שיש להם.

לפני שבוע הוכיחה הכלכלנית מירב ארלוזורוב במהדורה האינטרנטית של THE MARKER שביחס להכנסה הפנויה ישראל היא במקום שני מלמטה ולפני הונגריה בהתייחס למדינות הOECD. נטל המשכנתא ביחס להכנסה הפנויה שיש למשק בית ממוצע בישראל נמוך בהרבה בהשוואה למדינות מערב אירופה כולן. במחאה החברתית הציעו לנו לברוח לגרמניה, אולי לדנמרק כי שם כל כך ניפלא לחיות. החשמל והאנרגיה עולים פי שניים מבישראל, המשכנתאות יקרות, יחסית להכנסה הפנויה, פי אחד וחצי וקשה הרבה יותר להשיג אותם. מסתבר שכשחוזרים על שקר כל הזמן מתחילים להתייחס אליו כאמת. אגב מי שמוכן לגור בלוד, או מפחד מלוד אבל מוכן לגור בגיבעת אולגה יכול ליקנות דירה ניפלאה בחצי מחיר. שלא יעבדו עלינו - אין דרך להוזיל את הדיור במרכז תל אביב, בתל אביב בכלל ובגוש המרכז בעיקר .

חזר מהירח

קבוצה של אסירים פלשתינים, כניראה בעיקר בכלא עופר ליד רמאללה (אין לי מספיק פרטים), התחילה לפני כשבוע בשביתת רעב על תנאי כליאתם. למותר לציין ש99% מהעצירים והאסירים בעולם הערבי היו מתפללים או מפנטזים על תנאי המעצר של העצירים הפלשתינים בכלא עופר למרות שהם כניראה חושבים על דברים אחרים ורובם אפילו לא יודעים שיש כלא כזה. אני מניח מבלי לדעת שהשביתה מתוזמנת לביקורו של ברק אובאמה בעוד חודש בישראל כחלק ממאמץ להחדיר ולהחזיר את הסכסוך לסדר היום המדיני של ברק אובאמה ושל הקהיליה הבין לאומית והוא מונע גם מההצלחה היוצאת מהכלל של שביתת הרעב הקודמת של האסירים. רוב העצורים בכלא עופר הם עצורים לפני מישפט. זכותם המלאה של העצירים להשתמש בכלי הזה כדי למצב את בעייתם בסדר היום שלנו, של ארה"ב ושל העולם. אכן מועצת זכויות האדם של האו"ם כבר קראה לעולם להתערב בתנאי כליאתם של "עצירים ללא מישפט" בישראל. הבעיה הגדולה שלהם שהמזה"ת בוער כולו וזוועותיו משתלטות על התודעה והמסכים ואת הפלשתינים קצת שוכחים או הפסיקו להתעניין בהם.

אל הזירה ניכנס נציגם הפוליטי המובהק של האסירים - ח"כ אחמד טיבי - ישר כשחזר מסיור בירח או אולי במאדים. הוא איים לפני שבוע שאם אחד מהאסירים השובתים ימות חלילה בגלל יחסו הנוקשה של המישטר הישראלי "האזור יבער". אולי כשהוא נחת עם החללית מהחלל הוא שכח להיסתכל בחלון. יש גם אפשרות שכשהוא אמר "האזור יבער" הוא לא התכוון לאזור שלנו אלא לאיזה אזור אחר בעולם, נניח יערות סיביר.

 

 

חשאיות ותקשורת

השבוע נישפכו קיטונות של רותחין על ההתנהלות התיקשורתית, הכביכול שלומיאלית , של המוסד ולישכת ראש הממשלה בפרשת בן זיגייר. הביקורת התמקדה בשני תחומים. הראשון עסק בעידן האינטרנט, מהפכת המידע והרשתות החברתיות וסביב זה הטענה שאי אפשר באמת לשמור יותר סודות בעולמנו. הביקורת השניה עסקה בניסיון הנואל לכנס את "ועדת העורכים" בחיפזון, תגובה אופיינית לביבי שמגיב תמיד בהיסטריה לתיקשורת, שנתנה למעשה תוקף לכתבת תחקיר אוסטרלית שחשפה את הפשרה.

אני שותף מלא לביקורת באשר לכינוס "וועדת העורכים" - היתר תלוש מהמציאות. ראשית רוב פעילותו של המוסד והשב"כ היא עדיין חשאית, 90% ממנה לא נודע עד היום וכניראה גם לא יוודע בשנים הקרובות. גם שירות מודיעין מתוחכם מתקשה ויתקשה לסנן, משפע הציזבטים באינטרנט, את האמת מרעשי הרקע וכולם עושים בו שימוש להטעות איש את רעהו וארגון ביון אחד את מתחרהו. שלישית את פרשת בן זיגייר הצליחו להעלים מהתקשורת שלש שנים תמימות והמידע התייחס לפעילות שהסתיימה ב 2008, כלומר לפני חמש שנים. הרבה זמן כדי למזער או לטשטש את הנזק.