יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

השיטה

אחת האופנות במערכת הבחירות הנוכחית היא "שינוי שיטת הממשל". אני מניח שלא מדובר במעבר מדמוקרטיה לדיקטטורה אלא למה שיש המאמינים מ"דמוקרטיה משותקת" ל"דמוקרטיה מתפקדת" - נניח כמו בארה"ב. אחד העקרונות בדמוקרטיה הוא הפרדת רשויות, המבצעת (ראש הממשלה, הממשלה, הנשיא), המחוקקת (הכנסת, הסנאט, בית הניבחרים) והשופטת ואיזון ובקרה הדדית של רשות על רעותה. כלומר ראש הרשות המבצעת תמיד מפוקח ותלוי קודם כל בפרלמנט (הרשות המחוקקת) ולאחר מכן בבתי המשפט והפרשנות שהם נותנים לחקיקה. אין דבר כזה בדמוקרטיה רשות מבצעת "חזקה" - היא תמיד תלויה בגורמים שונים ובשיגיונות של חברי הפרלמנט כל עוד יש פיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת.


למען הגילוי הנאות בעבר תמכתי בשינויים בשיטת הממשל בישראל. מאז בגרתי, הסתכלתי סביב לקורה בדמוקרטיות אחרות, ראיתי את תוצאות "הבחירה הישירה" בפתק כפול, אחד לכנסת ואחר לראש הממשלה עצמו, בישראל בשנים 1994-2002 . שיטה שריסקה את הפרלמנט לרסיסים ושיתקה גם את הרשות המבצעת וגם את המחוקקת ואולי סייעה להעצמת האקטיביזם השיפוטי המזיק בישראל והשתכנעתי - אין בישראל בעיית משילות החורגת מהמקובל בדמוקרטיות בכלל. ראשי ממשלות חזקים ידעו להוביל מהלכים רדיקליים גם בשיטה הפרלמנטרית המקובלת בישראל. הקפאה, התנתקות, נסיגה מלבנון, הסכם אוסלו או תהליך השלום עם מצרים. השאיפה ל"שינוי" שיטת הממשל היא בעיני שאיפה למשיחיות אוטופית במיקרה הטוב או לעריצות של הרשות המבצעת במיקרה הרע.


אין מדינה שהפרדת הרשויות כה מובחנת ומובהקת כמו בארה"ב. נשיא ארה"ב, ראש הרשות המבצעת, הוא כביכול "כל יכול". אעיז לומר שלנשיא ארה"ב היה הרבה יותר קשה להעביר את "חוק הבריאות" בארה"ב מאשר לאהוד ברק את הנסיגה מלבנון, לאריק שרון את ההיתנתקות ולביבי את ההקפאה. לקראת ההצבעה המכרעת בסנאט, ב 21/03/2010, חסרו לנשיא אובאמה עדיין כ 8 קולות. התחיל סחר סוסים שהאפיל על כל מה שאנחנו יודעים בפוליטיקה הישראלית. לזה הבטיח הקמת מפעל במחוז הבחירה שלו, למען השני סילק לחלוטין את התמיכה הממלכתית בהפלות רפואיות מאושרות ולמען השלישי הגביל את המחקר החשוב בתאי הגזע - הכל בניגוד לעקרונותיו האישיים ולמצע עליו נבחר. כל חבר סנט זניח סחט את הנשיא בלי בושה. בסוף יצא חוק מסורבל מאין כמותו, יקר להחריד, עם הערכה שעלותו עלולה להגיע לכדי 20% מהתל"ג האמריקאי, המציע פתרונות מוגבלים וחלקיים בלבד. חלק מהמחקרים אף טוענים שהחוק ייקר את כלל הבריאות בארה"ב בממדים מבהילים. אין ספק שהחוק כפי שהתקבל יצג את הנחישות והעקרונות של הנשיא עצמו אבל בעיקר את מיגבלות המשילות הקשות של נשיא ארה"ב.


ב 31/12/2011 נאלץ הנשיא הכל יכול של ארה"ב ברק אובאמה לחתום על חוק הקובע שכל מי שפוגע או זומם לפגוע באמצעות טרור בשטח של ארה"ב יועמד בפני בית דין צבאי ולא בית דין אזרחי כמקובל עד היום. החוק כולל אזרחים של ארה"ב (ויש עוד האומרים שישראל מאבדת את הערכים הדמוקרטיים שלה). הנשיא אובאמה התנגד לחוק ובמעמד החתימה אף אמר שהוא עושה זאת בחוסר רצון. אבל הסנט הנשלט על ידי הרפובליקנים שילב את החוק , בעסקת חבילה, עם הקצאת כספים להמשך פעולות צבא ארה"ב בחו"ל. זה היה משחק של מי ימצמץ ראשון כי הרפובליקנים, בדיוק כמו הדמוקרטים, לא מוכנים להפקיר את צבאם בחו"ל. אז מי מושל במי - נשיא ארה"ב במדינה או הקונגרס בנשיא.


בימים אלו מתנהל מאבק איתנים בארה"ב על מה שמכונה "המצוק הפיסקלי". שורה ארוכה של הטלות מס שיכנסו לתוקף אוטומטית בגלל חוק מימי בוש הבן. כל המומחים מסכימים שמדובר באסון כלכלי לארה"ב ובעקיפין למשבר כלכלי עולמי. הנשיא רוצה להחליף את החוק בחוק אחר שמטיל יותר מיסים על עשירים, הרפובליקנים שיש להם רוב בבית הניבחרים דורשים לצמצם בהוצאות הממשלה ככל הניתן. זה ויכוח עקרוני עמוק על מהות החברה האמריקאית. הנשיא ניבחר אך לאחרונה ואין ספק שיש לו לגיטימיות מלאה להחליט - אבל אין לו את יכולת המשילות הנידרשת באיזונים של ארה"ב. ג'ון ביינור, רפובליקני ויו"ר בית הניבחרים נחשב מתון ונוטה לפשרה עם ברק אובאמה על צימצום מוגבל בתקציב והעלאה מוגבלת של מס לעשירים. מי שמכשיל אותו וכובל את ידיו זו קבצה של כ 20 חברי בית הניבחרים מהצד הרפובליקני, הייתי מכנה אותם הפייגלינים של הרפובליקנים, חברי וניתמכי תנועת "מסיבות התה" שהודיעו שהם יצביעו עם הדמוקרטים נגד הרוב הרפובליקני. בסוף כלכלת העולם תלויה בגחמות של כ 20 חברי קונגרס קיצוניים, חברי מסיבות התה ששולטים ברוב הרפובליקני שמצידו שולט בבית הניבחרים. הם מחזיקים את העולם כבן ערובה ולא אובאמה. בסוף תבוא הפשרה ברגע האחרון, זה חלק מכללי המשחק, אבל זו תהיה פשרה כואבת לאובאמה בדיוק כמו הדוגמאות לעיל. יתכן שבחדרי חדרים אובאמה מתקנא ב"משילות" של ביבי שלנו.


מוכרי שינוי שיטת הממשל מוכרים אוטופיה - יסוד הדמוקרטיה הוא האיזון בין הרשות המחוקקת למבצעת, הפיקוח של הרשות המחוקקת על המבצעת והמשילות פונקציה של יחסי הכוחות בפרלמנט - כך צריך להיות בדמוקרטיה וטוב שכך.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה