מוזיקה אחרת מסוריה

הרבה פעמים טענתי כאן בבלוג שהמאבקים בעולם הערבי אינם בין דיקטטורות חשוכות ומישטרים רצחניים, הבזים לערך האדם, לבין כוחות הדמוקרטיה והקידמה, כפי שמיהרו במערב לתאר אותם בהצמדה לכינוי "האביב הערבי". בלוב נהגו המורדים בלא פחות פראות, משעלה הדבר בידם, בחיסול, רצח, עינוי והשפלה של אויבהם, תומכי קדאפי כביכול. מעל ל 8000 אפריקאים, חלקם אמנם שכירי חרב של קדאפי אבל לפחות מחציתם סתם מהגרי עבודה שהוחשדו ככאלה, הוחזקו לאחר ניצחון המורדים בבורות, כלובים ומתקני מעצר מאולתרים חשופים לחלוטין לשרירות ליבם וגחמות שוביהם. כל הרחמנים ופעילי זכויות האדם בעולם, כמעט כולם, פשוט התעלמו מהם. הדיווחים תמיד הציגו את הזוועות של קדאפי ורק בנדיר את אלו של המורדים. רק מעט עיתונאים ישרי דרך העזו גם לחשוף את ההרג הישיר של אזרחים ממטוסי נאט"ו, יש לפחות 400 אזרחים שמותם הוא ללא ספק תוצאה ישירה של הפצצות נאט"ו. המספרים הרבה יותר גדולים כי איש לא טרח במערב באמת לעקוב ולתעד כמו שהם עושים בשעת פעולות צה"ל. עד ניצחון המורדים התקשורת העולמית הייתה אחידה לגמרי בהצגת מועמר קדאפי כדיקטטור רוצח ואת המורדים ככוחות "פרו-דמוקרטיים" (ביטוי של אל-ג'זירה שאומץ על ידי אחרים). יש הרבה פנים למאבק ולאנרכיה שעדיין משתוללת בלוב ובסוף לוב תגדיר את עצמה מחדש אבל זה לא ולעולם לא היה מאבק בין טובים לרעים.

כמו בלוב משהחלו המהומות בסוריה הוצג הנשיא בשאר אסאד כרוצח שפל של בני עמו שלו. טענתי כאן שאין ספק שלו המורדים היו מנצחים או כאשר ינצחו הם יעשו אותו הדבר לאויבהם. המערב, כהרגלו, דיבר על הלגיטימיות של אסאד, שהוא לא קשוב "לרצון העם", למרות שלא ברור מי זה בדיוק "העם" ומה בדיוק רצונותיו. כמו בלוב התקשורת עסקה באופן אובססיבי בזוועות של אסד, ולא חסרו מהם, והמעיטו מאד לתאר את זוועות הצד השני שמטבע הדברים, לפחות בתחילת ההתקוממות כשהמורדים היו מעטים וחלשים, היו גם פחותים בהרבה. רק אחרי הטבח בחולה ב 25/05/2012 העלו גורמי מודיעין גרמניים את האפשרות שהטבח המסויים הזה לא היה של רוצחי ה"שביחה" (המליציה העלאווית של תומכי אסאד}, אלא דווקא של רוצחי האופוזיציה .

בשאר אסאד עצמו, שהוגדר על ידי אורי שגיא, ראש אמ"ן לשעבר, כ"חצי אפוי ", הוכיח ומוכיח כושר עמידה אבל בעיקר מנהיגות ניחרצת, החלטית וכמובן רצחנית כי אין כמעט אפשרות אחרת במזה"ת. הוא לא ברח מסוריה, לא מסתתר בהרי העלאווים, לא גמגם ולא ניכנס ל"הלם קרב" כשהצמרת הביטחונית שלו חוסלה, כניראה במבצע של המודיעין הסעודי, ב 18/07/2012, אלא כבר באותו ערב מינה מחליפים ושידר עסקים כרגיל. גם גדולי שונאיו לא יכולים שלא להודות שהבן אדם מגלה עמידות, החלטיות ומנהיגות. הוא יצר איומים משלו על המאיימים עליו ומול התורכים למשל חיזק מאד את האיום הכורדי נגדם מבחינת אם התורכים מתערבים בסוריה אז אני, בשאר אסאד, חופשי להתערב באמצעות שליחים, הכורדים, בתורכיה עצמה. לצידו עומדים לא רק רוסיה וסין אלא גם הדרוזים, הנוצרים ולא מעט מהסונים המגדירים עצמם חילוניים וחוששים מהקצנה דתית סונית בסוריה, מה שכבר קורה בקצב מואץ. לכן כתבתי לעיל שלא ברור מי "העם" ומה הוא רוצה בסוריה.

עמידתו של בשאר אסאד מתחילה לתת לו פירות ראשוניים. תיאורי הקרבות בסוריה נוטים לפתע ל"נטרליות" חשודה. זה כבר לא המחנה הדמוקרטי נגד הרוצח האכזר, זה לא "העם" נגד קלגסי המשטר זה המורדים נגד כוחות הממשלה. גם הביטוי "מורדים" וגם "כוחות הממשלה" מעניקים לגיטמציה מסויימת, עדיין מאד מוגבלת, למשטר. משרד ההגנה האמריקאי באמצעות דוברו, כלקח מעיראק, כבר התבטא לפני שלשה ימים שארה"ב מעוניינת שצבא הסורי ישאר "לכיד" (intact). מה שמבטא הבנה שללא צבא מרכזי חזק צפוי לסוריה גהנום עיראקי של מלחמות פנים שיבטיות ועדתיות שיפילו קורבנות רבים יותר ממה שמשטר אסד מסוגל. ביממה אחרונה ממחזרות כל רשתות התקשורת החשובות בעולם, מה שהם נימנעו כמעט לחלוטין בלוב, סרטון קצר של הוצאה להורג פראית של 4 שבויי "שביחה" בחלב. לא שבלוב לא היו מקרים כאלה אבל לא היה עיניין מערבי וערבי לשדר אותם (מישהו אמר "חופש בתקשורת"?). יותר מהכל ברור כעת במערב שמדובר בפראות רצחנית בשתי הצדדים והפעם זה באמת בשם "העם" - בין אם הוא תומך במורדים או בממשלה.

אי אפשר להתכחש לרוח המתחילה לנשב, אפילו מתורכיה של ארדואן, זו שיחסה פחות משקל להפלת פנטום תורכי מידי סוריה מאשר לתקרית המרמרה למרות ההשפלה הישירה, שבעולם מתחילה להקלט התובנה שלא ברור בדיוק מה הרווח האפשרי מהפלת משטר אסאד והאם הפלת המשטר בסוריה אכן תבלום את האיראנים במזה"ת או, שביאושם, יפנו ביתר מרץ לשקם את עוצמתם בעזרת הטכנולוגיה הגרעינית והפצצה. קשה להתעלם מכך שהעולם נוטה למשוך ידו מסוריה ולת להם לשבור לבד את הראש ולהרוג כחפצם אחד את השני.

אתמול אמר נשיא פוטין במוסקבה כי ארצו תומכת במשימתה של נאט"ו באפגניסטן על ידי מתן מעבר לתחבורה אך לא מרוצה מהנסיגה המתוכננת של הברית. לכן יתכן שיש כבר עיסקה מאחורי הקלעים לגבי סוריה או שפוטין פתח דלת רחבה לעיסקה כזו ואני מהמר שעיסקה כזו תשאיר את בשאר אסאד בשילטון. כל אחד יכול להפיק מכאן את הלקח שלו. הסיפור עם אסאד בסוריה עדיין רחוק מלהיות מוכרע. כרגע האופוזיציה נהנת מתנופה והצבא הסורי משחיקה אדירה אבל אסאד עדיין לא מתנדנד.