מספרי הציזבטים

יש נטיה, כנראה חלק מהטבע האנושי, לבכירים שהיו מעורבים באירועים מביכים לספר ציזבטים (לשון מכובסת לדברים שלא ממש עומדים במיבחן העובדות) לקהל מאזיניהם שבדרך כלל לא ממש מצויים בעובדות. נספר על שניים ממספרי הציזבטים של העת החדשה.

במאמר שהתפרסם במדור הדעות של ניו יורק טיימס ב 21/09/2011, שכותרתו "שלום עכשיו או לעולם (לא)” האשים אהוד אולמרט את בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל המכהן, שהוא למעשה חוסם את דרכו של אבו מאזן לשלום בפרמטרים הידועים לכולם כפי שהוא עצמו הציע לאבו מאזן ב שלהי 2008. במאמר עצמו התעלם אהוד אולמרט מהעובדה שהצעתו לא זכתה למענה מאבו מאזן אבל בראיונות סביב המאמר שבהם נידרש לסוגיה דיבר אהוד אולמרט בזכותו של אבו מאזן "הוא לפחות לא דחה אותם" טען אולמרט. כאן כבר יש מחלוקת על העובדות עצמן. אכן לא הגיע מעולם מכתב רישמי מלישכת אבו מאזן ללישכת ראש ממשלת ישראל שבהם דוחה יו"ר הרשות באופן רישמי את ההצעה.

אלא שביום רביעי 27/05/2009, הרבה לפני מאמרו של אהוד אולמרט, נתן אבו מאזן ראיון באנגלית לג'קסון דיהל, עורך החדשות של הוושינגטון פוסט, בנוכחות עמיתו פרד הייאט, במלון ריץ-קרלטון בוושינגטון. הראיון הוקלט ותשובות אבו מאזן נאמרו בנוכחות שני אנשים. לאחר פרסומו, ביום שישי 29/05/2009, לא באה שום הכחשה או הסתייגות לדברים שנאמרו מפי ראש הראשות עצמו. שום טענה שהדברים לא הובנו, הוצאו מהקשרם, נאמרו על ידי מי שלא מוסמך, שהתרגום שובש או שהדברים נאמרו לקהל יעד ביתי כדי לרצות אותו לא הועלתה במקרה הנ"ל. הראיון (ראה בקישור) הוא המסמך האוטנטי המקורי והאמיתי ביותר האפשרי לגבי העמדה הפלשתינית העכשווית מפי ראש הרשות עצמו הנחשב למתון.

בראיון אמר אבו מאזן במפורש שהוא "סירב" !!! להצעה (של אולמרט) "כי הפערים נשארו גדולים" וכי קבלת ההצעה "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" חד וחלק. לא צריך שום פרשנות כדי להבין שאבו מאזן מתנגד נחרצות לרעיון של שתי מדינות לשני עמים. מה בדיוק לא ברור כאן? יתר על כן בשפע של ראיונות והתבטאויות בתקשורת הערבית חזרו אבו מאזן וצעיב עריקאת, הממונה על המו"מ מצד הפלשתינים, על אותו הרעיון והתגאו בכך שהם דחו את הצעותיו של אולמרט בגלל התעקשותם המוחלטת על זכות השיבה המלאה לתחומי ישראל. ניתן לאולמרט הנחה שהוא סתם ציזבט.

"לא הייתה שחיתות, לא הייתה קבלת כספים, לא היו מעטפות כסף ולא היה שום דבר מהדברים שניסו לייחס לי" אמר אהוד אולמרט לכתבים שעטפו אותו לאחר זיכויו בפרשיות טלנסקי וראשונטורס ב 10/07/2012. ובכן בית המשפט קבע במפורש שהיו מעטפות והייתה קבלת כספים אבל, מחמת הספק, לא היה בהם כדי להוכיח שוחד. כאן אולמרט פשוט "פספס" את האמת מרוב התרגשות כניראה.

ב 12/07/2012, בהרצאה במכון למחקרי ביטחון לאומי של אונ' תל אביב במלאת 6 שנים למלחמת לבנון השניה טען אהוד אולמרט שהמלחמה פרצה "בגלל כישלון הדרג הפיקודי לבצע את הוראות הדרג המדיני שלא להיכנס לפינה הזו (של החטיפה), מתוך הבנה שזה יחייב אותנו להגיב". כאן אולמרט גם זורה חול וגם עושה מעשה מתועב של השלכת אחריות על הש"ג. אין מדיניות בעולם שיש לה ערך כל שהוא אם היא לא מסוגלת להתמודד עם תקלות מכל סוג ואולי גם תקלות בביצוע. אולמרט אישר בסוף אפריל 2006 מחדש את המדיניות של התעקשות על ריבונות ישראל עד הגדר - דבר שהיה ברור שיגביר את החיכוך עם החיזבאללה ולא יכול להיות שלדרג מדיני אין שום תשובה לכישלון טקטי, שהוא תמיד צפוי, אלא מלחמה רבתי. בסוף מאי 2006 אישרו הרמטכ"ל ושר הביטחון, בידיעת ראש הממשלה אהוד אולמרט, את מסקנות משחק המלחמה של פיקוד צפון שלפיו אין אפשרות להתמודד עם הטילים של החיזבאללה בהצלחה ולהגן על אוכלוסייה אזרחית בלי "מבצע בעומק". היו יחידות מוכנות, מאומנות ומתורגלות למשימה. כישלון טקטי לא חייב את אולמרט דווקא לתגובה מסויימת ואם כבר דווקא לתגובה שמתעלמת מתוצאות משחק המלחמה וממה שתורגל לפני כן. בכל אחד מצומתי ההחלטה, האם להגיב, איך להגיב, מתי להגיב ואיך לסיים היו מספר אפשרויות ואף אחד מהן לא ניגזרה מעצם הכישלון הטקטי. כשלונות טקטיים הם חלק בל יפרד מכל פעילות מיבצעית. למשל אפשר היה לדחות את התגובה עד שהחיזבאללה ירגע, אפשר היה לעבור לסידרה של חטיפות וחיסולים של בכירי חיזבאללה בלי מבצע רבתי, אפשר היה לקיים מבצע רבתי שמוכוון ללקיחת שבויים ולא דווקא לענישה באמצעות הרס ונזק וכו'. אי אפשר להגדיר את האמירה של אולמרט אלא ציזבט שמעיד על דברו ועל רמתו המוסרית.

עוד זה הולך וזה בא. דן חלוץ, הרמטכ"ל בימי מלחמת לבנון השניה טען ברצינות בראיון לשרי-מקובר בליקוב בסוף השבוע האחרון של מעריב (13/07/2012) "מי שהוביל את הצבא עד שנה לפני המלחמה היה בוגי. אי אפשר לקלקל צבא במהלך שנה גם אם אתה מחיל האויר". נתעלם ממשחק המלחמה שהזכרתי לעיל, נתעלם מכך שיחידות יעודיות ללבנון היו גם מוכנות, גם מאומנות וגם מצויידות, נתעלם מכך שבוגי יעלון היה שקוע במלחמה, בדיעבד מאד מוצלחת, בטרור הפלשתיני ונתעלם מכך שעל בוגי יעלון הוטלו גזרות תקציביות שצימצמו את תקציב הביטחון לפחות מכדי 60% מערכו הריאלי היום. דן חלוץ היה סגן הרמטכ"ל של בוגי. סגן הרמטכ"ל עוסק באימונים וביניין הכוח ואין מודע ממנו למצב האמיתי של הצבא. אם הצבא היה הרוס בגלל בוגי למה המלצת בכלל לצאת למלחמה , למה לא המלצת על מיתאר פחות כוחני (סידרה של מיבצעים מיוחדים נניח), למה לא גייסת מיד מילואים לסידרה מהירה של אימוני ריענון וכשגייסת כעבור 10 ימים למה הם שכבו מתחת לשיחים שבוע שלם בטלים ממעש ולא "ניקרעים" באימונים. הרי בטלה היא החלודה של כל צבא וצבא נימצא רק בשני מצבים מתאמן או נילחם. זה בטח בוגי אשם ודן חלוץ הגיע משום מקום למצב שהוא לא הכיר, לא למד, לא התכונן וסתם אחרים אשמים.

כמו שאמרנו - הגיע עידן הציזבטים.