יום רביעי, 7 במרץ 2012

פרי הגליל

פעם, עד אמצע שנות השמונים, רוב מה שכונה "עיירות הפיתוח" היו למעשה בנות ערובה לבעל מפעל הטכסטיל המקומי שהעסיק מאות מעובדי העיירה, בשכר מינימום מעליב, ליד מכונות הטכסטיל המרעישות. את הכסף לא עשו בעלי המפעלים מהטכסטיל עצמו, את המכונות החדשות, הממוכנות והיעילות יותר הם הכניסו, בדרך כלל, למפעלים שבמרכז הארץ. את הכסף הם עשו מלזרוק מפעם לפעם את אנשי עיירות הפיתוח לרחובות עד שvממשלה תתרצה להוסיף עוד סיבסוד או לממן עוד מענק. הרווח היה מהשימוש בעובדים כבני ערובה. יותר מפעם אחת השתמשו במפעלי הפריפריה ובמימון ממשלתי כמעט מלא כדי לרכוש את הציוד הכי מודרני שמיד עם הגיעו לארץ נמכר למפעל ריווחי במרכז הארץ, בדרך כלל בבעלות אותו איש הון. את הציוד המיושן וההפסדי השאירו בשוליים כדי לייצר מנוף לסחטנות הבאה.


כדי להמחיש ביום שהודיעו על סגירת פרי הגליל ב 24/02/2012 השביתו עובדי הנמלים, משיאני השכר במשק הציבורי, את הנמלים סביב מחלוקת על הבטחת תשלומי הפנסיה בעתיד. שכרם של עובדי הנמלים הוא כדי פי עשר משכרם של עובדי היצור בפרי הגליל והתנאים הנלווים, כולל כמובן הפנסיות אינם ניתנים בכלל להשוואה. למרות זאת הסתפק עופר עייני בתמיכה מילולית, כדי יציאה ידי חובה, בעובדי פרי הגליל אבל העמיד את כל כובד משקלו מאחורי עובדי הנמלים - גם בצה"ל יש נפוטיזם (העסקת קרובי משפחה) הצדיק עופר עיני את תמיכתו בעובדי הנמלים. הם, בתחתית סולם השכר, לא ממש מעניינים את עופר עיני, הם וודאי לא מקור כוח פוליטי אבל עובדי הנמלים הם אחד ה"שלטרים" של המדינה ועופר עיני מאוהב ב"שלטרים". עשרים עובדי נמל וותיקים מרוויחים יותר מכל עובדי פרי הגליל אז למה שמשהו ימשיך לחיות בחצור הגלילית - הרבה יותר כדאי לעבוד ברכבת, בנתב"ג, בחברת חשמל, בנמלים או בהיי טק אבל כל זה לא קיים בחצור הגלילית - לזה בדיוק התכוונתי.


עיירות הפיתוח, שהפכו למשועבדות למעשה לבעלי ההון, לא הצליחו לפרוץ את מעגלי העוני, העזובה והעליבות כל עוד נמשכה התלות התעסוקתית בעבודה הזולה וההמונית במפעל המקומי. לבני העיירה לא נשקף שום עתיד אלא כפועלים קשיי יום וכאמצעי מיקוח של בעלי המפעלים, כמעט תמיד הם עצמם מהמרכז של המרכז שבארץ. לא פלא שהנוער לא מצא את עתידו בפריפריה ונטש את העיירות לטובת שפע ההזדמנויות שבמרכז. המפעלים האלה, כדוגמת פרי הגליל בחצור הגלילית, הפכו לאסון המתמשך של עיירות הפיתוח, הם עצרו כל התקדמות, חיסלו את העתיד של הנוער בעירות, צמצמו למינימום את ההזדמנויות והנציחו את הנחשלות. את 18 מיליון הש"ח שבעל פרי הגליל דרש לעצמו תמורת העסקת מאות עובדים בתנאי שכר עלובים היה צריך להשקיע בהשכלה מקומית, עידוד יוזמה של עסקים קטנים וקישור תחבורתי ותיקשורתי מהיר למרכז הארץ . סיוע נוסף היה צריך להינתן למפעלים המבוססים על ידע, בעיקר יוזמות היי-טק קטנות, התמחות מקצועית ושווקים בינ"ל מתפתחים ניסיון להציל את "פרי הגליל" רק מנציח וינציח את עליבותה של העיירה ויבריח ממנה את העתיד. את הפריפריה של ישראל אי אפשר לבנות על מפעלי טכסטיל ועבודה המונית ב"פרי הגליל".


מפרי הגליל בחצור לקריית שמונה הסמוכה. בניגוד לפרי הגליל בחצור - בקריית שמונה כן התפתחה תעשיה מקצועית. משרד הביטחון תיעל לעיירה מפעלים שמייצרים רכיבים לטנקי המרכבה הישראלים. אבל למפעלים האלה חסרו שני יסודות הכרחיים: יוזמה מקומית ופניה לשווקים בינ"ל מתפתחים. ישראל לא צריכה טנקי מרכבה נוספים ולא הייתי מייעץ למשרד הביטחון להמשיך לייצר טנקי מרכבה ובלבד שלקריית שמונה תהיה עוד תעסוקה. בסוף משרד הביטחון עושה בעובדי קרית שמונה את אותו השימוש שבעלי פרי הגליל עושים בעובדי מפעליהם. הוא משתמש בהם כבני ערובה. ככה זה שהאינטרס הכלכלי האמיתי נימצא במקום אחר. הממשלה צריכה לעודד כוחות מקומיים במפעלים ויוזמות קטנות המתבססות בעיקר על צרכים מקומיים ונגישות מהירה וקלה למרכז כך שכישלון לא גורר אחריו עיירה שלמה.


לחברי ועדת הכספים ולחברי ממשלת ישראל - אל תצילו את פרי הגליל - תצילו את חצור הגלילית - תביאו לשם הייטק, השכלה, רכבת ונוער צעיר אחרת ב 20 השנים הקרובות "יסגרו" את פרי הגליל עוד הרבה פעמים.

2 תגובות:

  1. דני, כאילו לא למדנו שום דבר בשישים השנים האחרונות - עזוב את הממשלה. הממשלה רק צריכה להסיר את ידיה - תכריז מחר על חצור כאיזור סחר חופשי - ותצמח שם עיר גורדי שחקים בסגנון הונג קונג... תאר לאך מה היה קורה אם כל ישראל היתה הופכת לאיזור כזה?
    זה לא חייב להיות מיידי, נניח שניקח מוסד מסואב ומיותר אחד שחונק התפתחות כמו מנהל מקרקעי ישראל ונעביר את כל הקרקעות באיזור חצור הגלילית לידי הדיירים... מייד תקבל מינוף עצום להשקעות.
    הבקשות מן הממשלה לעשות עוד ממה שהיא לכאורה עושה כל השנים לא יובילו אותנו לעשירית השגשוג שתקבל אם הממשלה תאפשר חופש ותעשה פחות.

    השבמחק
  2. עיירות הפיתוח - החטא של מפא"י
    רעיון פיזור האוכלוסיה, והקמת עיירות הפיתוח הינו חיקוי של גישת סטאלין ומעשיו בסיביר. וכדי להרחיק את יוצאי המזרח ממרכזי האוכלסיה הלבנה במרכז הארץ - ולספק כוח אדם זול למפעלים האיזוריים של הקיבוצים.

    מאחר וסטאלין וגישתו נפלו, וגם הקיבוצים התגלו כנטל אנרכוניסטי. יש לעשות את הצעד האמיץ ולבטל את סיביר המקומית שלנו.
    יש לבצע רפורמה אגררית של אמת, לקחת מעט מהקרקע המשמשת כיום לאספסת של גליל ים ולפינת החי של שפיים, ולהעביר את אוכלוסית המצוקה אל מרכז הארץ בקרבת מקורות התעסוקה, התרבות וההשכלה. יש לבטל את חטאי סטאלין וחקייניו.

    השבמחק