שקר נכון לשעתו

אתמול נתן בית המשפט העליון את פסיקתו בפרשת סרן ר. ותכנית "עובדה" של אילנה דיין שעסקה באירוע במוצב גירית, ב 05/10/2004, אז אחד המקומות המסוכנים ביותר לשרת בהם על הגבול בין עזה לרפיח,  בה נורתה למוות ילדה בשם איימן אל המאם. לפי פסיקתו אילנה דיין לא הוציאה דיבתו של סרן ר. כי פעלה בתום לב לפי "האמת לשעתה". לראיה הביא בית המשפט שביום שידור הכתבה , כחודש לאחר האירוע, נעצר סרן ר. עצמו על ידי צה"ל לחקירה בנושא שממנו זוכה מכל אשמה, בדצמבר 2009, אחרי חמש שנים מייסרות.

מהכרת שיטת הפעולה של צה"ל ברור שמעצרו של סרן ר. לא היה מהלך מקביל בלתי תלוי בכתבה אלא הכתבה הזינה את המעצר והמעצר את הכתבה. הרי צה"ל היה חייב להראות שאינו שווה נפש להרג ילדה ושאינו יכול להתעלם מהנתונים בכתבה שהובאו לידיעתו לפני שידורה. צה"ל היה חייב להראות שהוא בודק לעומק ובמלוא הרצינות את הניטען בכתבה. לכן שגה בית המשפט בטענה. מעצרו של סרן ר. היה קשור לכתבה והיא קיבלה את אמינותה מהמעצר. התהליכים הזינו אחד את השני ולא התנהלו כבלתי תלויים אחד בשני.

עובדתית אין חולק היום שהעובדות בשטח היו שונות מהכתבה והרושם מהכתבה רמס את המציאות ברגל גסה תוך שהכתבה גורמת נזק אישי כבד לסרן ר., שלהזכיר לכולם היה במקום הכי מסוכן אז בשליחות של כולנו, בדיוק כמו שקפטן ג'ורג' היה בשליחות של כולנו. גם אם אילנה דיין פעלה בתום לב, כפי שבית המשפט פסק, וגם אם משפטית לא הוציאה דיבתו של סרן ר. מעשית היא כן הוציאה את דיבתו, את דיבתו האישית ואת דיבת צה"ל כולו שזרק את סרן ר. כעולה לתקשורת. גם אם משפטית אילנה דיין אינה אחראית לדבר מוסרית היא כן אחראית. היה מקום לזכיינית קשת ולאילנה דיין להתנצל בפני סרן ר. על הנזק שנגרם לו - חודשים בכלא צבאי, הקפאת קידום וגרירה משפטית של חמש שנים, ולהציע לו פיצוי הולם. לא מדובר על חופש הדיבור והעיתונות, המנטרה שמכסה כל עוולה, אלא באחריות והכרה שנעשתה טעות. הרי לא מתקבל על הדעת שתקשורת יכולה להכפיש אדם, לגרום לו נזק מעשי ואולי נפשי משמעותי, לגלות שהייתה טעות ולהמשיך הלאה כאילו לא קרה דבר כי הרי הם פעלו בתום לב לאור "האמת לשעתה".

פטור מאחריות משפטית לכוונה מראש להרע תורגם על ידי בית המשפט העליון כפטור כולל מאחריות לנזק שנגרם לאנשים חיים בשר ודם. בסוף פסק הדין קבע שלא הייתה דיבה במקום שכן הייתה דיבה בוטה ושאין אחריות במקום שצריכה להיות אחריות. גם מהתקשורת מותר לדרוש אחריות - אחריות אינה הגבלה של העיתונות ולא צריכה להיות ריחיים על חופש הדיבור. בסוף הקשרים, הכסף ועורכי הדין ניצחו את הצדק הטבעי, את העובדות המהותיות ואת מי שאין לו את הגישה והכוח שיש לאילנה דיין. אני בטוח שעורכי הדין של קשת ואילנה דיין עלו יותר מהפיצויים שנמנעו מסרן ר. והפיצויים של סרן ר. הם הרבה פחות מעלות המאבק המשפטי שלו - גם זה שלטון ה"צדק" וגם זה עליונות ה"חוק".

לגבי האמת לשעתה - גם תנ"ץ אהובה תומר שנספתה באסון הכרמל ובכלל מקבלי ההחלטות באסון פעלו בתום לב ולפי "האמת לשעתם", גם שר האוצר שהתנה תקציבים ברפורמות פעל בתום לב ולפי "האמת לשעתו", כמעט כל מחדל וכל אסון שאנחנו חוקרים ומעמידים אנשים לדין עליהם, שלא נבעו מכוונה רעה, עוסקים במה שבית המשפט העליון הגדיר במקרה של אילנה דיין "תום לב" ו"אמת לשעתה". נכון שתום לב ואמת לשעתה אמורים לנקות אדם מאחריות פלילית אבל לא מהאחריות בכלל. גם אם משפטית אילנה דיין יצאה זכאית היא לא פטורה מאחריות מעשית ומוסרית למה שעוללה לסרן ר.. כנראה היא תמשיך בחייה כרגיל, אולי אפילו זחוחה מ"ניצחונה" ללמדנו כמה ה"צדק" יחסי אפילו בבית המשפט העליון.

אי מקווה שתמצא דרך חקיקתית לדרוש מכלי תקשורת אחריות מעשית לנזקים שהם גורמים לאנשים חפים מכל פשע אבל אני מקווה עוד יותר שלאילנה דיין ולקשת תמצא הגדולה המוסרית לשאת באחריות, להודות בטעות, להתנצל ולפצות את סרן ר. - לפחות לקוות זה לא פשע.