הגאות החרדית הפולשת בעוצמה גדלה למרחב הציבורי היא תולדה של ממשלות רבות ושנים רבות בהם סדר היום העיקרי, הכמעט בלעדי, היה הסכסוך עם הפלשתינים. כל קואליציה עד כה ומאז קום המדינה הייתה מורכבת בעיקר כדי לעצב מדיניות מול "הסכסוך" בכלל ומול הפלשתינים בפרט.. השמועות אומרות שהיו לקדימה כבר הבנות מוסכמות עם ישראל ביתנו לגבי שינוי שיטת הממשל ונושאים אזרחיים שונים בעת המו"מ הקואליציוני שלאחר בחירות פברואר 2009 . הצטרפות קדימה לקואליציה ברשות בנימין נתניהו הייתה מנטרלת את הכוח של המפלגות החרדיות והדתיות, נותנת תפנית לחברה בישראל ומאפשרת לה לעבור, ולו חלקית, לסדר יום אזרחי יותר. כמו רבים מאד לפניה העמידה ציפי ליבני הכל על השאלה הבלעדית האם תתקבל גירסתה ביחס לסכסוך ולמו"מ עם הפלשתינים או לא. השאר כנראה לא היה חשוב מספיק. אין שום סיכוי לעצור בהצלחה את הגאות החרדית הפולשת ברגל גסה למרחב הציבורי בלי להסכים על קואליציה של שינוי חברתי ששמה את הסכסוך עם הפלשתינים בעדיפות שניה. ממילא כעת זו לא השעה לעסוק בסכסוך כי איש אינו יודע איך יראה המזרח התיכון בשבוע הבא, בטח לא בשנה הבאה. מי שיכולה להרים את הדגל ובאמת לחולל שינוי כרגע זה רק קדימה. כתבתי כאן מספר פעמים שציפי יכולה להמשיך במידרון אובדן הלגיטימיות, הסכסוכים על ההנהגה בקדימה, על הנהגת האופוזיציה מול שלי יחימוביץ והציפיות שאולי משהו ישתנה בבחירות הבאות לטובת קדימה (אשרי המאמין) או לייצר שינוי אמיתי שדוחק את המפלגות החרדיות מעמדת הכוח האולטימטיבית שלהם וגם מחזיר את קדימה לעמדת הובלה חברתית בציבור הישראלי. קל להאשים את הקואליציה אבל המפתח היה כל הזמן בידיים של ציפי – גם כעת.
על הבוספרוס
'היחסים עם תורכיה היו מושתתים על שילוב אינטרסים עם הממסד הצבאי התורכי, שאיבד את עצמאותו ואולף לחלוטין על ידי הדרג המדיני. הממסד הביטחוני היה מעוניין בטכנולוגיות הצבאיות הישראליות. התפנית בתורכיה הורידה מעל סדר היום את האפשרות שתורכיה תוכל להיות שותפה, בעתיד הנראה לעין, לטכנולוגיות היותר סודיות של ישראל מהחשש המאוד מוצדק שתורכיה תעביר את כולו או מקצתו לאיראן וסוריה, אתם יש לתורכיה יחסים הולכים ומתהדקים', כתבתי כאן בבלוג ב 10/11/2009. צדקתי שתורכיה ההולכת ומטריפה, ההולכת ומתאסלמת, לא יכולה להיות שותפה לסודות הטכנולוגיים של ישראל. טעיתי כי מאז תורכיה הסתכסכה קשות גם עם סוריה, איראן, קפריסין ויוון, יחסיה עם מצרים, העולם הערבי וארמניה ההצטננו מאד ועכשיו הם גם בברוגז מוחלט עם צרפת בגלל הכרה צרפתית ב"שואת העם הארמני". כרגע ברור שתורכיה הופכת במהירות מ"האיש החולה על הבוספרוס" בימי העות'מנים ל"מגלומן על הבוספרוס". מסתבר שהצרפתים, שיודעים דבר או שתיים בצביעות וציניות בין לאומית, ניקלעו גם הם לוויכוח פנימי למה עכשיוו דווקא, האם לא כדאי להיות "חכם" ולא דווקא "צודק". נראה כמה יטיפו אחרים מוסר לצרפתים ש"עדיף להיות חכם מצודק", משפט שמשליט את הציניות המוחלטת והכידאיות על המוסר. מסתבר שהשיקולים הריגשיים מובילים את השיח גם בצרפת וגם בתורכיה. קשה למצוא שכל קר בשיקול התורכי ולא פחות בשיקול הצרפתי. אז למי שבז לנו ששמנו בליבת יחסינו עם תורכיה שיקולים ריגשיים, שלכאורה אין להם מקום במדיניות הבינ"ל, יש שתי תשובות – הראשונה היא שאנחנו נורמלים לגמרה ובחברה טובה עם תורכיה וצרפת. השניה – שדווקא אצלנו עשו שיקול מאד עינייני האם ההתנצלות היא באמת הבעיה או רק תירוץ מזדמן למשבר שתורכיה מעוניינת לטפח לטובת מעמדה הפאן איסלאמי ושהיא יצרה במתכוון.
אני חושב שעדיף להיות גם צודק וגם חכם אבל כשיש התנגשות ראש בראש בין "צודק" ל"חכם" עדיף להיות צודק. בטווח הארוך זה תמיד יותר משתלם כי הצדק הוא מצפן למטרה וחוכמה משולה לספן בסערה שיודע מצויין איך להסתדר אבל לא יודע איפה הנמל (דימוי של עמי אילון).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה