יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

עובדי קבלן

עובדי קבלן הם תופעה נפוצה במשק אבל לא כולם מיסכנים, מנוצלים או קשיי יום. למשל חלק גדול מעובדי ההייטק שמרוויחים לא רע ויכולים, עם קצת שיקול דעת, לגמור את החודש בקלות, הם עובדי קבלן. המאמר עוסק באלה שבתחתית בעיקר עובדי הניקיון והמאבטחים למינהם.


כאן בבלוג נכתב פעם אחר פעם שהמחאה החברתית תחת הסיסמה "מעמד הביניים מתרסק" אינה מתכון לצדק חברתי אלא לעיוות חברתי גדול יותר כי היא שואבת משאבי עתק לאלה שיש להם ולאלה שאין לא נישאר. ההטבות שהממשלה אישרה יוזילו לנו את הדלק ונחשוב פחות לפני שנתניע את המכונית, יוזילו לנו את מוצרי החשמל והאלקטרוניקה, נוכל להחליף מסך LCD במסך LED בכמה מאות שקלים פחות ויתנו 2 נקודות זיכוי לאבות לילדים – כמובן למי שמגיע לסף מס הכנסה גבוהה מספיק כדי להנות מהזיכוי. מה עם אמהות חד הוריות או אלו שמגרדים את סף המס מלמטה אלו שבאמת יותר חלשים.  כן! העובדה הפשוטה היא שהסיסמה הדמגוגית "צדק חברתי" הותירה בשולי המאבק את אלו שבאמת זקוקים לו. בכלל נקודת זכות במס הכנסה, כעיקרון, היא תמיד רגרסיבית כי היא תמיד מטיבה עם משלמי המס, מטיבה יותר עם משלמי המס הגבוהה ומתעלמת ממי שלא משלם הרבה מס אבל זקוק לסיוע יותר מכולם.

ההסתדרות, מגינת הוועדים החזקים, שאחראית בעקיפין למקצת ההתיקרויות במשק, למשל במחיר החשמל, גילתה שהיא מאבדת רלבנטיות ושחלקה בשינויים הכלכליים המאד לא צודקים קטן מאד. אז פתאום הם ניזכרו בעובדי הקבלן ששנים נשארו בצד לטובת עוד תוספות לוועדים החזקים.

אין צודק יותר מהמאבק למען עבדי הקבלן בעבודות הפשוטות, בעיקר עובדי הניקיון, המאבטחים, פקידות בסיסית וכו'. גם אם הגיע מאוחר, מסיבות ציניות ורצון של עופר עיני, מזכ"ל ההסתדרות, למצב את עצמו מחדש כמנהיג חברתי, טוב שהגיע. לצערי כך עובדת הפוליטיקה בדרך כלל. הבעיה העיקרית במאבק הצודק למען אלפי עובדי הניקיון והמאבטחים קשי היום ודלי השכר היא שהממשלה כבר בזבזה חלק גדול מהמשאבים אם לא את כולם על "צדק חברתי" לאלו שיש להם ממילא.  העובדה שהמאבק למען עובדי הקבלן לא היה בחוד החנית של "הצדק החברתי" וכי הוא הוצף על פני השטח לאחר מסקנות ועדת טרכטנברג ולא לפניהם הם המעידים כאלף עדים על הדמגוגיה והעיוות שבמאבק האוהלים, על הריקנות של הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" ועד כמה היה מדובר במהלך פופוליסטי שדחק באופן בוטה את הפריפריה הגאוגרפית והחברתית מה"צדק החברתי".

נכון באשמת עופר עיני וראשי המחאה שכחו קצת מהמצוקה האמיתית – ביזבזו את הרצון המוגבל של הממשלה על מהלכים פופוליסטים אבל לא מאוחר לתקן למרות שהממשלה כבר החליטה על שורה של הטבות. גם עופר עיני יכול להציע שעבדי חברת החשמל, רכבת ישראל, הנתב"ג, רשות הנמלים ועוד יוותרו על 1% משכרם, ולו כאקט סימלי, כדי להטיב עם עובדי הקבלן. 

אני קורא למנהיגי המחאה והצדק החברתי להסכים ויותר מזה ליזום להעלאה קטנה של מחיר הדלק, להעלאה מסויימת במכסים על מוצרי אלקטרוניקה למותרות כדי לממן את הצדק החברתי האמיתי – מתן מעמד של עובדי קבע עם זכויות לאלפי עובדי הקבלן בשרותים החברתיים. סולידריות אינה אני דורש כי מגיע לי – אתם תשלמו. סולידריות היא אני מוכן לתת גם קצת מכיסי כדי שיהיה גם לאחר.  אחרת הצדק החברתי אינו אלא בלוף חברתי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה