ערוץ 10

הונם המשותף של רון לאודר, יוסי מימן ושלמה בן צבי נעמד, על פי וויקיפדיה ואתרים כלכליים אחרים, בהרבה מעל למיליארד וחצי  דולר ( עשיתי להם הנחה עצומה).  עסקיהם אדירים וחובקי עולם ובין השאר הם בעלי השליטה בערוץ 10, שעומד על סף סגירה מפני שהממשלה סירבה להעניק הארכה לפרעון החובות של הערוץ בסך פחות מ 100 מיליון ש"ח, בדולרים פחות מ 30 מיליון דולר. ערוץ 10 הוא כידוע ערוץ מיסחרי עיסקי שאינו אמור להיות לנטל על הציבור הישראלי. אפשר לאמר בוודאות שביחס לעוצמתם הכלכלית של בעלי השליטה בערוץ, נכסיהם ויכולתם להלוות מהבנקים מדובר בסכום שהוא זניח.

                                                                                   

עד לאחרונה כונו שלושת בעלי השליטה בערוץ 10 בשם "ראשי המשק". בעיקבות המחאה החברתית הם הפכו ל"טייקונים". הקשר בין הון לשלטון והחשש שה"טייקונים" מנצלים את מעמדם הכלכלי וקשריהם הפוליטיים כדי לסחוט עוד הטבות לעצמם ממדינת ישראל היה אחד מנושאי הליבה של המחאה החברתית.

פרשת ערוץ 10, אם תרצו, היא דוגמא בוטה לניסיון של בעלי הון אדירים ורבי עוצמה לגלגל את אי הצלחתם הכלכלית בערוץ 10 על תקציבה, לאחרונה גם על מצפונה, של מדינת ישראל. בסיוע תקשורת צינית סגירת הערוץ הוגדרה על ידי כמה כתבים ואמצעי תקשורת, שברגיל תוקפים את יחסי ההון-שלטון, כניסיון ממשלתי להצר את חופש הביטוי בדמוקרטיה הישראלית. כאילו שחובה על המדינה לממן ערוץ מיסחרי פרטי, שלו היה לא מפסיד אלא מרוויח היו בעליו מוסיפים להונם עוד כמה אחוזים, רק מפני שהוא משמש גם במה תיקשורתית פופולרית ובדרך כלל גם אופוזיציונרית לממשלה הקיימת. יתכן שהידיעה שלו ערוץ 10 היה ניפטר ספציפית מרביב דרוקר היה נימצא פתרון לחוב של ערוץ 10 היא נכונה.  זה לא משנה את הדיון העקרוני על חובת הממשלה לממן ערוצי תקשורת פרטיים, מסחריים ובשליטת בעלי הון. אני גם משער שאביב דרוקר לא יהיה מובטל ובמהרה ימצא דורש לקישוריו העיתונאיים.

לפחות 2 מבכירי הכתבים שדרשו מהממשלה להמשיך ולממן את הטייקונים בטענה של "חופש הדיבור" היו ממובילי הקו נגד החינמון "ישראל היום", התומך בממשלה הנוכחית, בטענה שהוא מחולק חינם ומשמש למעשה שופר של הממשלה. מותר בדמוקרטיה לתקוף ממשלה אבל באותה מידה מותר גם לתמוך בממשלה ובכל הדמוקרטיות יש כלי תקשורת המביעים דעות בעד ונגד הממשלות שלהם. העיקרון המנחה הוא חופש הדעה וההבעה וזכות הציבור לדעת ולא האם כלי תקשורת מסויים תומך בממשלה או מתנגד לה. בכל מיקרה עדיף חינמון על חשבון שלדון אריסון, בעל השליטה בישראל היום, מאשר מימון ציבורי, כלומר מכיסי ומכיסנו, למי שממילא לא חסר להם דבר ואמורה להיות להם גם אחריות כלכלית מלאה להתנהלות של ערוץ 10.

באשר לביקורת הנישמעת מערוץ 10 כלפי הממשלה. הביקורת ראוי שתאמר ותישמע אבל למה דווקא בערוץ 10. מה מפריע לתקשורת להעסיק את ה"טלנטים" (המוכשרים) של ערוץ 10 בערוצים או אמצעי תקשורת אחרים. קיימת גם האפשרות שקבוצת משקיעים אחרת תתארגן לרכוש את הערוץ מתוך תיקווה שהם יצליחו להעלות אותו על פסים של ריווחיות.

סגירת ערוץ 10 אינה סוף הדמוקרטיה וסוף הוויכוח הציבורי החופשי בישראל. מימון ציבורי לאנשי הון פרטיים המפעילים מיזם מיסחרי הוא מאד בעייתי ובוודאי לא יכול להיות מוצדק על ידי כל מי שתמך במחאה, המציא והשתמש במונח "טייקונים" והתבטא בכל במה נגד קשרי הון שילטון.