הלוקש של מעריב

תמיד תהיתי כיצד הראיון שנתן אבו מאזן בוושינגטון לג'קסון דיהל ופרד הייאט מהוושינגטון פוסט ושהתפרסם ברבים ב 29/05/2009 לא הפך לאבן הראשה במאמצי ההסברה והמדיניות של ישראל. אבו מאזן הסביר באנגלית שהסיבה שדחה את הצעותיו הנדיבות של אהוד אולמרט מ 11/2008 לא הייתה טריטוריאלית. הוא קבע מפורשות ובלי למצמץ שקבלת ההצעה של אהוד אולמרט "תימנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" חד וחלק. ברור לגמרה למה ניסתה התקשורת הישראלית להתחמק ממשמעויות הצהרתו של אבו מאזן עוד לפני ההקפאה המפורסמת. ברור גם שלעולם יש עוד הרבה צרות מכדי לרדת לדקויות הסכסוך הישראלי פלשתיני. לא ברור למה ההסברה הרישמית והדיפלומטית של ישראל לא התמקדה במה שנאמר כל כך מפורש ולעולם לא הוכחש או סוייג.

נאום של פוליטיקאי מכיל בדרך כלל ברכות, בונה את הטיעון של צדקת הדרך, לא תמיד בצמידות לעובדות, ומגמד או משמיץ את יריביו, גם זה לא בצמידות לעובדות. הסעיפים האלה מעניינים אבל צפויים וממש לא חשובים. מה כן חשוב – הגדרת החזון והמטרה והגדרת דרך הפעולה. שני הסעיפים החזון והדרך הם הליבה החשובה של כל נאום פרוגרמטי של פוליטיקאי. בתקציר נאומו של אבו מאזן באו"מ כפי שהובא לנו על ידי אריק בנדר ממעריב אתמול יום א הדגיש לנו הכותב בצהוב את כל "הפנינים" של אבו מאזן. ברור שאנחנו הרעים מחוללי הנכבה, שהיהודים בכלל לא קימים בעולם, יש רק נוצרים ומוסלמים, ושלעם הפלשתיני יש שורשים עמוקים מיני ים ותרומה נכבדה להוויה התרבותית הערבית לפחות במזה"ת. אריק בינדר אפילו הדגיש לנו את הדרך של אבו מאזן כפי שעלה מנאומו באו"ם - השגת מדינה פלשתינית דרך המוסדות הבינ"ל מבלי להזדקק למו"מ עם ישראל או לוויתורים. כמו במיקרה הוושינגטון פוסט, "שכח" אריק בנדר במעריב אפילו לאזכר את את החזון והמטרה של המהלך הפלשתיני. כמו שכולם "שכחו" את הראיון בוושינגטון פוסט למרות שהדברים חזרו ונאמרו על ידי ההנהגה הפלשתינית העכשווית פעם אחר פעם בכל השפות.

כך הגדיר אבו מאזן את החזון הפלשתיני בנאומו באו"מ קבל עם ועדה שמשום מה חמק ממנה מאריק בנדר למרות שזו ליבת הנאום - המטרה של העם הפלסטיני היא הגשמת זכויותיהם הלאומיות במדינת פלסטין, עם מזרח ירושלים כבירתה, בכל שטח הגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים ורצועת עזה, שישראל כבשה במלחמת יוני 1967, בהתאם להחלטות בינלאומיות ובהתאם להחלטה 194 וכפי שמוזכר ביוזמת השלום הערבית שהציגה חזון ערבי משותף לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי ולהסכים הסכם שלום מקיף וצודק. בכך אנחנו דוגלים וזה מה שאנחנו פועלים כדי להשיג (תרגום מווי-נט). המספרים אולי לא אומרים דבר אבל החלטה 194, שסעיף 11 שלה מובא בהמשך במקור אנגלי ובתירגום לעיברית, מדברת על החזרת הפליטים הפלשתינים למקומות הפיזיים אותם עזבו ותשלום פיצויים מלא על שנות ההעדרות. המספר 194 מופיע בכל מקום, אפילו ביוזמת ג'נבה, ומשמש קוד מיספרי לחיסול זהותה לש מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. מי ההדיוטה שביננו שבאמת שואל את עצמו מה זה המספר הזה בכלל ומה יש בהחלטה הזו, שאין לה שום תוקף משפטי, שהפלשתינים תמיד טורחים לדחוף בנחישות בכל מקום. לא מדובר בהחלטה בסתם פיתרון לפליטים, נניח בתחומי המדינה הפלשתינית העתידית, אלא בפיתרון מאד מסויים ומוגדר. מה שאבו מאזן אמר הוא – כן! מדינה פלשתינית בגבולות 67 עד הסנטימטר האחרון אבל שלום רק אחרי ישוב מחדש של כל הפליטים הפלשתינים בתפוצה בשטחי מדינת ישראל שבתוך גבולות 67. הנאום עיקבי לחלוטין עם עמדתו של אבו מאזן בוושינגטון פוסט וכדי לא ליגע לא אוסיף לפחות עוד 15 התייחסויות שלו, של יאסר ערפאת בעודו בחיים, של צעיב עריקאת ונביל שעת שאומרים ממש אותו הדבר ומדגישים, למי שלא רוצה להבין, הפליטים יחזרו רק לתחומי מדינת ישראל.

אריק בנדר עשה מלאכה שרלטנית ועלובה כשטשט את העיקר ופימפם את הטפל והלא חשוב. אני מקל איתו כי לא יתכן שהוא עשה זאת ממש בכוונה.

   החלטה 194 של עצרת האו"מ מ 11/12/1948

* סעיף 11 העוסק בבעיית הפליטים הפלשתינים.

11. Resolves that the refugees wishing to return to their homes and live at peace with their neighbours should be permitted to do so at the earliest practicable date, and that compensation should be paid for the property of those choosing not to return and for loss of or damage to property which, under principles of international law or in equity, should be made good by the Governments or authorities responsible;

תירגום

11 . מחליטה שהפליטים הרוצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם האפשרי ופיצויים ישולמו עבור נכסיהם של הבוחרים לא לחזור וכן עבור אובדן ונזק לרכוש אשר, בהתאם לעקרונות של החוק הבין לאומי או בהתאמה , ימומשו על ידי הממשלות או הרשויות האחראיות.