שקרים קטנים

אתייחס לארבע שקרים קטנים שהציפו את השיח הציבורי יחד עם גל המחאה החברתית הגואה.

1. מעמד הביניים מתרסק.

מעמד הביניים מתרסק, נימחק, נהרס ושאר אסונות. הנתון היחיד שיכול לאשש את הטענה הדמגוגית הוא שחלקו של מעמד הביניים בעוגה הלאומית הצטמצם בכמה אחוזים, תופעה כלל עולמית שלא כאן המקום לדון בה. בניגוד לשאר מדינות המערב הצמיחה בישראל היא כבר כמה שנים בסביבות ה 5% בשנה ולמרות שחלקו היחסי של מעמד הביניים הצטמצם, סך המשאבים שבידיו גדל משמעותית – ברוב מדינות אירופה שם יש צמיחה שלילית, קיפאון או צמיחה נמוכה מעמד הביניים ניפגע הרבה יותר. כל שאר הנתונים מראים שעם ישראל מבלה מצויין, מבזבז כמעט בלי הכרה, מתנפל על תרבות הצריכה בשקיקה וחי בהיי כאשר במדינות שכה רצינו להידמות עליהן מזדחל החורף של משבר כלכלי קשה ובלתי ניגמר והאור בקצה המינהרה הוא עדיין אוטופיה, לאלו שחולמים על החיים הניפלאים שם.

2. לא גומרים את החודש

לא גומרים את החודש הוא נתון מימי קום המדינה, חלול וחסר משמעות מאין כמותו. אין ספק שיש ציבור גדול שמקיים תרבות צרכנית מאופקת, מחשב גרוש לגרוש ומתקשה לגמור את החודש. אבל יש הרבה יותר שלא ממש שולטים בהוצאות שלהם, שמתמכרים לשופינג, קניה לשם קניה, למותגים במקום לחנויות יד שניה, לבילויים במקום לחסכונות ולהלוואות המוצעות כאן ועכשיו על ידי כרטיסי האשראי והבנקים. כשמשהו אומר לנו שהוא לא גומר את החודש אין לנו שום מושג למה הוא לא גומר. אני מניח שבחלק גדול מהמיקרים לו הייתה מתקיימת בדיקה אמיתית למה לא גומרים את החודש התוצאה הייתה יכולה להיות מביכה מאד. אכן יש חובה לממשלה להעלות את ההכנסה הפנויה של שלושת העשירונים התחתונים, שם כנראה באמת קשה לגמור את החודש, תמיד היה כך. לכל השאר אפשר לומר לא כל מי שלא גומר את החודש זה באשמת הממשלה. בדרך כלל זה באשמת מי שלא מנהל את משק ביתו באיפוק, בריסון ובשום שכל.

3. ההתנחלויות אשמות (אמנון אברמוביץ ונחמיה שטרסלר בערוץ 2)

נניח שלא היו התנחלויות כלל ואת עופרה היו מקימים בחבל תפן בגליל, את קרית ארבע בין דביר לאמציה, את בית אל ליד דימונה ואת שבי שומרון בין סכנין לעראבה. ההוצאה הכספית לאפשר לאנשים מגורים, חינוך, עבודה, תקשורת ותחבורה הייתה מן הסתם באותו סדר גודל. אם המתנחלים היו גרים בגוש המרכז ומוסיפים את משקלם ללחץ על הדיור ועל התשתית זה היה מן הסתם הרבה יותר יקר. אני חושב שזה מה שהיה צריך לקרות כאן למען מדינה "יהודית דמוקרטית" אבל כלכלית, בסדרי גודל, זו הייתה בדיוק אותה הוצאה. גם בגליל, בואכה גבול הלבנון, גם בעוטף עזה וגם במרחבי הנגב יש צורך לסלול כבישים משיקולים של ביטחון והפגנת נוכחות. ההשקעה בהתנחלויות עשויה או עלולה, לפי דעת הקורא, להפך לבזבוז משווע ביום שיהיה צורך לפנות מי מהם אם בכלל. השקעה בימית, בשארם א שייח או בגוש קטיף הפכה למבוזבזת רק משפינו את המקום ולא דקה לפני כן. לכן כרגע אין להתיישבות ביהודה ושומרון שום אפקט "בזבזני" למרות שהוא אולי קיים בכוח בעתיד. אפשר לוסיף כהערה שעד כה מומן חלק גדול מה"בזבוז" בימית, קטיף ודומיהם מכספי משלם המיסים האמריקאי.

4. האנשים שעשו הכל למען המדינה (חן קוטס-בר מוסף השבת ידיעות)

איננו יודעים את החתך האנושי הממוצע או האופייני של המפגינים בהיבט של מה הם עשו למען המדינה. אני חושב שזה לא רלבנטי ומחאה חברתית היא לגיטימית לגמרה גם מצד מי שלא תרמו למדינה כלל. אני מניח שיש בין המוחים רבים שאכן נתנו המון למדינה, יש וודאי גם משתמטים רבים מכל שרות למען הכלל משפע של סיבות אנוכיות, רפואיות ואידיאולוגיות ויש שתרמו למדינה את המינימום כמי שקפאם השד. אנחנו יודעים שהמפגינים הם צעירים, סטודנטים, פעילי שמאל רבים ופעילים חברתיים בהרבה תחומים. זכותם וחובתם להפגין ולממש את זכותם הדמוקרטית אבל מאיפה הטענה ההזויה שהם, כציבור, "נתנו הכל למען המדינה". ניסיתי, חיפשתי ולא מצאתי תמיכה של חן קוטס בר באיזה מעשה של מתנחלים על בסיס "מדובר באנשים שנתנו הכל למדינה".

אישית אני חושב שטוב לחיות בישראל. מי שמחפש את הזולה הכלכלית באוסטרליה שיחיה שם ואין בליבי עליו דבר. אני חושב שהמחאה החברתית כתופעה שדוחקת את העיסוק האובססיבי בביטחון והסכסוך עם הפלשתינים היא, בגדול, תופעה מבורכת ואני גם מקווה שלא נגלוש למדיניות רווחה בסגנון אירופה כי מהר נהיה כאירופה היום.

האם יש מה לתקן בכלכלת המדינה וביחסי חברה, רווחה ומדינה - כן וודאי. אחת הסיבות לעליה במחירי המוצרים היא הורדת מס החברות (שגעון של ביבי בניגוד לעמדת האוצר) והחלפת מס החברות במיסים עקיפים. יש לחזור בנושא זה לעמדת המוצא של ערב ממשלת ביבי השניה. אני מקבל לחלוטין את נוסחתו של בן גוריון ב 1948 שהקצה תקציב ל 3,000 אברכים שתורתם אומנותם כי חייבים לשמור על נכסי הרוח העצומים של העם היהודי וזה נותן משמעות למילה יהודית בצירוף "יהודית דמוקרטית". בהשוואה יחסית להיום הייתי מקבל שהמדינה תממן 30,000 אברכים הם ומשפחותיהם, כדי 5% מהציבור היהודי בארץ, מהמוכשרים שבהם, שיעסקו בלימוד ומחקר נכסי צאן הברזל של העם היהודי. הם משולים בעיני לסגל אקדמי בתחום זה. אבל הממשלה חייבת להשוות את תנאי השכר, הדיור, החינוך והשרות הלאומי של כל שאר החרדים שהם כדי 10% מאוכלוסיית ישראל כולה. אני מקבל לחלוטין את גרסתם של בן דרור ימיני ויאיר לפיד שהמחאה מוזנת, בחלקה הלא מבוטל, מהמיעוטוקרטיה, כפי שהם מכנים זאת, מיעוט יחסית גדול שחיי ברשות ובסמכות על חשבון גב מעמד הביניים והוא שמכתיב במידה רבה את השימוש במשאבים החברתיים בישראל.

המיעוטוקרטיה, בעיקר של החרדים אך לא רק, אינה המצאה של ביבי אבל זו הזדמנות לתת גב לביבי שלפחות יתחיל לטפל בסוגיית ה"מיעוטוקרטיה" ולא יסיח את דעתנו בטייקונים. הם לא אשמים.