יום ראשון, 12 ביוני 2011

"כמעט" מושלם

עדותו המתמשכת והאין סופית של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בבית המשפט בפרשת ראשונטורס מספקת הצצה נדירה לדמותו המתגלה כיותר ממניפולטיבית. אולי היא תעזור לו במשפט. אני מניח שהוא בונה בהמשך על זיכרוננו הקצר היה ויחלץ בשלום מבית המשפט.

אליבא דאולמרט יש לתביעה הראשית ולמשה לדור באופן אישי אחריות לעובדה שאין לנו שלום עם סוריה (כן זו שכרגע טובחת באזרחיה). כולם מנהלים נגדו מרדף אישי ממניעים לא ברורים עד כדי שיבוש תיפקודו כראש הממשלה. סקירה קצרה על תיפקודו כראש ממשלה. באפריל 2003 עוד התנגד אהוד אולמרט, בפגישה איתי ועם חברי מהיום השביעי, התנגדות נחרצת ובוטה לרעיון ההתנתקות החד צדדית. הוא פרש יחד עם אריק שרון והיה ממקימי קדימה בשלהי 2005 סביב נושא ההתנתקות החד צדדית. במשך 38 חודשי כהונתו כראש ממשלה, מינואר 2006 עד מרץ 2009 הספיק לצאת לשתי מלחמות, שיא עגום לכל ראש ממשלה - מלחמת לבנון השניה מיולי 2006 שהוגדרו לה מטרות הזויות "לא נפסיק עד שנביא את שבויינו הביתה", שהתנהלה בניגוד לתוכניות המבצעיות של צה"ל כפי שסוכמו במשחק מלחמה בשלהי מאי 2006, שהתנהלה בהנחה אסטרטגית שגויה שיש לישראל "זמן" ושהסתיימה בהחמצה גדולה של ההיזדמנות להיפרע מהחיזבאללה, בבזיבוז האשראי המדיני שאפילו מצרים וסעודיה נתנו לישראל, ובתוצאה מדינית שלא ניתן אלא להגדירה כסוג של תיקו. הכי חשוב שעל התיקו הזה שילמו בחייהם 150 ישראלים.

אם ערב המלחמה בראיון לסימה קדמון בידיעות אחרונות קבע אולמרט נחרצות שההתנתקות השניה היא "עובדה" ובימי המלחמה הראשונים עורר מדנים כאשר טען שהניצחון הצפוי רק "יחזק את ההתנתקות" - הנה אחרי המלחמה נטש אולמרט לחלוטין את הדרך החד צדדית, שלשמה השתתף בהקמת קדימה, לטובת המעגל האין סופי של "תהליך השלום עם הפלשתינים" וחזר לתלות את עתיד החזון הציוני בתימרוניו הפוליטיים של אבו מאזן ובשקריו של צעיב עריקאת. אם בוועידת אנאפוליס בארה"ב, שהשיקה את מסלול השלום, ב 28/11/2007 עוד טען אהוד אולמרט שהכרה פלשתינית במדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי היא, בסוף הדרך, תנאי בל עבור להסכם - הוא סיים את השיחות עם אבו מאזן כשנה אחרי, ב 11/2008, כשהוא מציע, כך על פי פירסומים שונים, הכרה חלקית באחריות ישראל לפליטות הפלשתינית, בנכונותת לקבל עקרונית חזרה כמה אלפי פליטים ובהתעלמות מוחלטת מהדרישה הראשונית שלו שהפלשתינים יכירו בלאומיות ובזכות ההגדרה העצמית של היהודים. זה לא עזר לישראל וישראל עדיין מותקפת שהיא לא מוכנה להתפשר למען השלום ואהוד אולמרט –יוק. אולי מתוך יריבות עם נתניהו, אולי מחשש שימשוך עליו את זעם הימין ואולי מחשש שיפגע באלקטוראט של קדימה, כך או כך הוא לא ניזעק ולו פעם להגנת ישראל וממשלתה בחשיפת עומק הוויתורים שאבו מאזן דחה, מפני שהיא "תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל" כפי שאבו מאזן עצמו אמר לוושינגטון פוסט ב 27/05/2009.

אם במלחמת לבנון השניה הוגדרו לצבא מטרות הזויות ללא תורת לחימה מתאימה הרי למבצע עפרת יצוקה אומנם עוצבה תורת לחימה אבל לא הוגדרו מטרות. בצד ההחמצה שבלקיחת שבויים רבים כקלף מיקוח בלשיחרורו של גלעד שליט התווכחה הצמרת הביטחונית, לאחר שהמבצע כבר יצא לדרך, מה מטרות יהיו לו. חלק דיברו על השתלטות על ציר פילדלפי, חלק על ביתור הרצועה לשתיים וחלק רצו להסתפק במבצע עונשין רחב היקף. עוד התווכחו על בסיס יומי האם להכניס או לא להכניס כוחות קרקעיים, לאיזה עומק ולאן. המבצע הסתיים באסון ללגיטמציה של ישראל להפעיל כוח בעתיד בדמות וועדת גולדסטון והשלכותיה ויצר הרתעה מותנית מול החמאס. כן, שכחנו שאולמרט גם הביא "כמעט" שלום לישראל במזה"ת.

במישור האישי, כמו כל זחוח שעלה לגדולה, הוא לא ידע, לא זכר, לא שלט ולא התעסק אלא ברומו של עולם. את רחל ריצ'בי- רז מראשון טורס, זו שאירגנה למענו את נסיעותיו בעולם ושניסתה בכל כוחה להגן עליו בעדותה בבית המשפט עד שהתביעה דרשה להכריז עליה "עדה עויינת", האשים בעקיפין באחריות למימון ולרישום הכפול שנעשה, על פי עדותו, כיוזמה פנימית של ראשונטורס שלא על דעתו וידיעתו. על שולה זקן, שלא התפתתה לשום עיסקת טיעון שיש בה כדי לסייע בהפללת הבוס שלה, הטיל את כובד האחריות של הוצאת המחאות תמוהות מטעמו. הוא כל כך סמך עליה, כך אולמרט, שלא בדק וחתם אחריה אוטומטית. אם יש אי סדרים והמחאות תמוהות יתכבדו כולם לחקור את שולה זקן ולא אותו. אכן ראש ממשלה "כמעט" מושלם וחבר "כמעט" נאמן למי שעבדו למענו במסירות. בקיצור הנאשם ה"כמעט" הכי חף מפשע במדינה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה