מקובל לטעון שבדמוקרטיות המערביות חופש הביטוי הוא ערך עליון. להלכה כן אבל למעשה ה"פוליטיקלי קורקט" – התקין פוליטית, שלא מתיישב לחלוטין עם חופש הדיבור, הוא הערך העליון כשמדובר בתחום הדיאלוג, השיח הציבורי ומערכת המושגים המותרת. אין מדינה שהתקינות הפוליטית מעוות בה את השיח הציבורי כמו ארה"ב. הגיע הדבר לכך שאפילו חיסולו המוצדק והמוצלח של אוסאמה בן לאדן הופך מסיבה למסיבה למבוכה וסיבה למריבה.
אם אוסמה בן לאדן היה איש צבא, מפקד או איש מטה של צבא יריב - חיסולו היה מותר לחלוטין במסגרת חוקי המלחמה הקיימים. היות ובעידן הנוכחי הצבא ומנגנוני הביטחון השונים נלחמים, בדרך כלל, באירגונים אמנם מיליטנטיים אבל ללא המעמד הצבאי הרישמי, אין תשובה הולמת למאבק בהם במסגרת דיני המלחמה. להלכה אוסמה בן לאדן הוא לא מי שמפעיל כוח פיזי אלים נגד יריביו כדי לעצב מציאות פוליטית – מה שמוגדר "מלחמה" אלא ראש ארגון, אולי עם מאפיינים פליליים, שאין לחסלו ללא משפט ושהוא זכאי עד שיוכח אחרת.
מכל הידיעות הראשוניות שפורסמו לאחר החיסול עלה במפורש שהפקודה לכוח הייתה חד משמעית "להרוג את בן לאדן". לדעתי מדובר בפקודה הכי נכונה שאפשר היה לתת בנסיבות הקיימות. בן לאדן חי ועצור בידי ארה"ב היה מהווה מייד סכנה ברורה ומיידית למאות אלפי אזרחי ארה"ב הנמצאים בעולם המוסלמי. חלקם היו הופכים יעד לנקמה וחלק אחר היו נחטפים כבני ערובה עם הדרישה "לשחרר את בן לאדן!". היו נדרשים אמצעי עתק לסכל פיגועי חטיפה של דמויות יותר מוכרות בציבור האמריקאי. המשפט הצפוי של בן לאדן היה מאלץ את ארה"ב להקריב יכולות מודיעיניות, היה ממקד אליו פנאטים מכל העולם וחסידי זכויות אדם בארה"ב ובמערב שהיו מלינים על תנאי השינה שלו, תנאי החקירה, העובדה שלא הוקראו לו זכויותיו כשנעצר והטחורים שהוא אולי סובל מהם. הקירקס היה נמשך שנים ומעורר מחלוקות ומדנים בחברה האמריקאית עוד זמן רב בעתיד.
נשיא ארה"ב, שלרגע זרח כמנהיג עשוי ללא חת, בחר שלא לעמוד חד משמעית מאחורי הפקודה שלו שאינה תואמת את "הפוליטיקלי קורקט" האמריקאי ואת המיתוס של האקדחן השלפן במערב הפרוע שלעולם לא שולף ראשון למרות ובגלל שהוא הכי מהיר, הכי מדוייק ובדרך כלל, במערבון הקלאסי האמריקאי, גם הכי צודק. במקום זאת החלו סיפורי סבתא תלושים: אוסאמה היה עם אקדח והלוחמים חששו, מה שאחר מכן הוכחש מכל וכל. גרסה שניה: אוסאמה התנגד בלי אקדח וללוחמי העלית לא הייתה דרך להתגבר עליו אלא בחיסולו. הגרסה השלישית: הלוחמים חששו שאוסאמה, שהופתע במיטתו עם אשתו ורק כותנתו לעורו, חוגר אולי חגורת נפץ ועלול היה לפוצץ עצמו על לוכדיו ולכן מיהרו להרגו עם או בלי חגורת הנפץ. כל הציזבטים גם פגעו באמינות של ארה"ב, שפכו דלק רב אוקטן למדורות ה"קונספירציות" למיניהן, הבוערות ממילא, ומעמידות את ארה"ב באור מגוחך.
נוסיף לזה שלפחות שני דוברים שצפו עם הנשיא אובאמה בשידור החי מהמצלמות המקובעות על קסדות הקומנדו הימי שביצע את החיסול אישרו שאת עצם החיסול של בן לאדן לא ראו לא הם ולא הנשיא עצמו. בכך ניתן האישור הסופי לחגיגת הקונסיפרציה שתלהיט את העולם הערבי אבל תתעתע גם באזרחי ארה"ב עצמם. לבסוף גם הנשיא אובאמה קבע שלא להראות שת תמונתו של בן לאדן המעוות מירי בפניו כדי לחתום סופית קונסיפרציה מושלמת לדורות.
הנשיא ברק אובאמה ראוי לכבוד על החלטתו לסכן כוח מול מטרה עם סבירות של 60% בלבד וגם על הוראתו לירות על מנת להרוג מייד וללא שאלות. אבל כמו בכל מסלול חייו כנשיא הוא פסח על שני הסעיפים ומסמס את רגע הנחישות לטובת ה"פוליטיקלי קורקט", כאילו הייתה אפשרות תיאורתית סבירה שאוסאמה היה מגיע חיי למעצר אמריקאי. אם שלשום עוד אמרו שחיסולו של בן לאדן הבטיח לאובאמה משמרת שניה בבית הלבן כרגע זה ניראה שהחיסול גרר את ארה"ב לוויכוח מיותר שבהחלט עשוי דווקא להרחיק אותו מהבית הלבן - קצרים ימי התהילה.
אכן קצרים ימי התהילה, אמנם אובמה עלה בסקרים ב 9 נקודות אבל הגמגום של הבית הלבן ושפע הגירסאות מזיקים מאוד. הדבר השני שמזיק זה המצב הכלכלי, 5$ לגלון דלק והתייקרות של מחירי המזון יחזירו את האמריקאים ואובמה מהר מאוד למציאות וזה יתבטא היטב בסקרים הבאים.
השבמחק