יום שלישי, 1 בפברואר 2011

השד הקולוניאלי

בהתייחס למאורעות במצרים אמר דובר הבית הלבן רוברט גיבס, ביום שישי 26/01/2011, כאשר תידרך עיתונאים במטוסו של הנשיא – ציטוט "פעם נוספת, כן! אנחנו תומכים בזכות האוניברסלית להתאגדות וחופש ביטוי – אלה הם ערכים אוניברסליים". זו אולי הדוגמא הבולטת והמובהקת שהדמוקרטיות המערביות, כולל הדמוקרטיות שבדרך, המונות כ 2.5 מסך 6 מיליארד בני האדם, מכילות את מושגיהם מתוך פטרונות והתנשאות על שאר העולם. באמצעות "הערכים האוניברסליים" מצדיקות לעצמן מדינות המערב את התערבותו הבלתי פוסקת בתרבויות אחרות ובעמים אחרים, כביכול בשם הדמוקרטיה, בדרך כלל בשם האינטרס הקר. בתוך אלו שכן חיים במדינות דמוקרטיות יש תת חברות, לפעמים של מאות מיליונים, בעיקר בהודו, שלמרות שהם חיים במדינה דמוקרטית הם לא מקיימים אורח חיים דמוקרטי בהקשר של שיוויון כלפי מקור הסמכות, מעמד האשה, סובלנות וכיבוד דעות אחרות והפרדה בין המערכת השיפוטית לניהול הפוליטי והקהילתי. לדוגמא החברה החרדית בארץ, החברה הבדווית והחברה הערבית, בעיקר הכפרית, שעדיין מתנהלת במידה רבה לפי קוד מושגים חמולתי. במיקרה של הודו שיטת הכתות והמעמדות בתוך החברה ההודית, נשואי קטינות בהסדר מוקדם בין הורים, שרפת כלות עם מות הבעל וכדומה. אמנם הודו היא מדינה דמוקרטית לתפארת אבל רכיבים רבים בחברה ההודית עצמה אינם דמוקרטים.

לגבי שאר 3.5 המיליארדים שאינם חיים במדינות דמוקרטיות וחצי דמוקרטיות המושג פשוט לא ברור להם. ברור שזכות ההתאגדות וחופש הדיבור בעיקר הם נושא בעייתי ביותר אפילו בחברות המוסלמיות שחיות בתוך הדמוקרטיות המערביות עצמן שלא לדבר על מוסלמים בארצותיהם הם. הקולוניאליזם הפוליטי-צבאי של מדינות מערביות מתקדמות מבחינה טכנולוגית ומבחינת משמעות המדינה, השולטות במדינות נחותות טכנולוגית. מדינות שבהן המדינה היא מושג נזיל הבא אחרי המשפחה, השבט והמעמד כבר מת מזמן. הקולוניאליזם הכלכלי עדיין כאן והקולוניאליזם התרבותי משגשג יותר מאי פעם. אין כמעט מעשה אסון או עוולה שהמערב חולל במדינות העולם השלישי שלא תחת הכותרת דמוקרטיה, חופש, קידמה ו"ערכים אוניברסליים". ההנחה המערבית שדי בבחירות הוגנות וחשאיות לייצר דמוקרטיה התנפצה כל כך הרבה פעמים בעבר ולא הצליחה אפילו פעם אחת שקשה להאמין שיש עדיין מי שמעלה את הנוסחה.

מתוך הפטרונות המערבית מלאו אתמול מהדורות החדשות בעולם בראיונות עם מומחים מכל סוג או מין. כמעט כולם הסבירו שבהתנהלות נכונה אפשר להפוך את מצרים לדמוקרטיה מבלי שהקיצונים ישתלטו עליה. כאילו שלטוני בלייר, למשל, יש יכולת ללוש את החברה המצרית ולשלוט על המהלכים בדיוק במינון ובתיזמון הנכון לדעתו מבלי להיכנס לסוגיה המוסרית מי שמו לעצב לאחרים את מדינתם.

באשר למצרים עצמה. אין למצריים פתרון פלא למצבה הכלכלי העגום. למרות הכעס על בנו של חוסני מובארק, ג'ימי מובארק, בגלל השחיתות, הוא פעל רבות ובהצלחה לקידום הכלכלה המצרית. אין משטר שיכול לספק פתרון פלא לכלכלה המצרית, אפילו תוך עשור - בלי סיוע מסיבי מתמשך, מנוצל נכון ולא מושקע בצבא - מה שכנראה לא יקרה ולא ניראה באופק. לכן העוני התסכול ימשכו עוד שנים רבות. אם תעלה אוטוקרטיה חליפית למובארק במצרים מה הועילה ארה"ב בבגידתה הצורבת, כלאחר יד, בבן בריתה הנאמן לבד מחשש מתמשך במזרח התיכון מגחמותיה התורניות של ארה"ב. אם תקום דמוקרטיה אין מצב שהאחים המוסלמים, גם אם לא יתפסו את השלטון כולו, לא יהוו גורם כוח מרכזי (דוגמת ש"ס והחרדים בדמוקרטיה הישראלית אבל פי כמה) שישפיע על מדיניות החוץ לכיוון של הקצנה כלפי ארה"ב וישראל ועל מדיניות החינוך לכיוון של לימודי דת על חשבון טכנולוגיה והשכלה כללית. המהפכה במצרים סופה שתחסל סופית את שאריות האמון והמעמד של ארה"ב באזור, תחזק מאוד את מעמדה של איראן וגרורותיה. צריך להטיל ספק בשיקול הדעת הבין לאומי של ארה"ב ולשאול לאן ארה"ב בדיוק חותרת ?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה