יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

אחריות עיתונאית

לפני כשבוע פורסם בספר הזיכרונות של הנשיא בוש בארה"ב רמז עבה שישראל היא זו שהפציצה את הכור הסורי בבתנה, על הפרת באזור דיר-א-זור, ב 6/9/2007. אמנם הדברים נוסחו לא במפורש "הוא (אולמרט) עשה לסוף את מה שהוא חשב כנכון לארצו". מיד קפצו עיתונאם יודעי כול במאמרי לגלוג וקיטור שכול העולם כבר יודע ורק בישראל עדיין מסרבים להודות, עדיין יש צנזורה עדיין אסור לדווח בגלוי. כול העולם גם יודע על מחמוד אל-מבחוח, על עימאד מורנייה מדמשק או על פתחי שקאקי ממלטה וישראל הפרנאודית עדיין לא מודה.

יש לזכור שסוריה הא מדינה ריבונית שרשאית לעשות בארצה כעולה על רוחה ולפתח כול דבר שהיא רוצה בכפוף להסכמים בין לאומיים שהיא חתומה. אם יש איזו הפרה במעשיה במיקרה של הכור בבתנה, זה בינה לבין הסוכנות לאנרגיה אטומית שישראל אינה חתומה על האמנה שלו. משפטית אין לישראל סיבה לתקוף ללא שום פרובוקציה מדינה שכנה שלא הפרה, בהקשר הזה, שום הסכם או אמנה עם ישראל. אין לסורים בדל הוכחה "משפטית" שישראל היא זו שפגעה בכור הניבנה, למשל הקלטות של שיחות בין טייסים, רישומי מכ"ם, שאריות של פצצות או תחמושת עם כיתוב או ציון שהם שייכים לישראל, כמו מספר יצור סידורי. לו היה לסורים דבר מה מוחשי ובהינתן הרוב האוטומטי ברוב המוסדות הבינ"ל כבר היינו ניתבעים בכול בית דין בין לאומי, מגונים בכול מוסד ונחשפים ללחצים בין לאומיים קשים. כול מה שיש לסורים הוא בידון (מיכל דלק נתיק) של אף-15 שנפל בשטח תורכיה מאות ק"מ ממקום ההפצצה. ישראל דומה בהקשר הזה לחשוד שאין נגדו הוכחות למרות שכולם יודעים שידו במעל, וכול החוצץ בינו להרשעה בדין ועונש חמור זה הודאתו העצמית בעבירה. מה שבהעיתוונאים תאבי הכתבות מבקשים שמאחר שכולם יודעים וחושדים שישראל עצמה תודה במעשה בגלוי ובכך תזמין לעצמה שבעה מדורי גיהנום. טוב שיש בישראל עוד אנשים ששומרים על שכל ישר ולצערי הם לא בין העיתונאים. כול האמור נכון גם לגבי שפע של מיקרים דומים שאת חלקם הזכרתי לעיל.

מכאן אנחנו מגיעים לעוד קלות עיתונאית. כמעט כול העיתונים ציינו שלבסוף, כפי שהם כול הזמן כמובן ידעו מראש, ישראל נכנעה ללחץ האמריקאי והסכימה, עדיין לא סופי, לעוד הקפאה "אחרונה". מדוע, שאלו העיתונים רבי התבונה צריך את כול הסגה הזו והלחצים – לא היה כדאי להסכים מייד ולא להרגיז את אובאמה. ההקפאה, שאצל רובנו נחשבת להקפאה בעלי, שילה ואפרת ושרבים בתקשורת חושבים שהיא צריכה להיות מובנת מעליה אינה הקפאה מובחנת אלא גסה וכוללנית הפוגעת בעיקר באוכלוסייה של מאות אלפים בעוטף ירושלים שאין אף כוח בעולם שמסוגל לפנותם. ברוב המיקרים כבר הושגה לגביהם הבנה שקטה עם הפלשתינים על חילופי שטחים עד שבא אובאמה זרק הכול לפח והתחיל מחדש. מדובר לא רק בפגיעה ממשית בהם אלא במעגל השני, כדי לגייס תמיכה בגחמות אובאמה, מדובר למשל בפגיעה באלפי חיילים שהתגיירו בצה"ל וכעת הם בני ערובה ביהדותם לתמיכתה המסוייגת של ש"ס בהקפאה ועוד כהנה וכהנה.

ננניח שישראל לא הייתה מסייגת את ההקפאה, מתפתלת ומתחמקת ככול יכולתה אלא מסכימה כלאחר יד לעוד הקפאה. אז ישראל הייתה משדרת ראשית שהיא, עוד לפני שהחל המו"מ, למעשה מחדשת את הקו הירוק. שזה לא ממש עניין בשבילה אלא משהוא אגבי ואם אכן כך איזה מחיר פוליטי היא רשאית לדרוש על מה שלא קשה ויקר לה מבחינתה. אולי כדי להזכיר לכולם במו"מ בין לאומי אין מתנות חינם אלא רק מו"מ קשוח של קח ותן. ככול שהמו"מ יותר קשוח והמחיר הנידרש להקפאה ישראלית נוספת גבוה יותר וקשה יותר להשגה כך יגבר הסיכוי שהקפאה נוספת לא תהיה ברירת מחדל קלה לאמריקאים ושהם אולי (אצל אובאמה קשה לדעת) ידרשו גם דבר מה מהפלשתינים, למשל הקפאה מגבילה. אבל לא מדובר רק במחיר פוליטי חיצוני. ראש ממשלה שעמד והתמקח יכול יותר בקלות לזכות בתמיכה בקואליציה שלו בבית מראש ממשלה שבאגביות מילא אחרי כול דרישה מקוממת של האמריקאים שלעתים מזקה מאוד לדינמיקה של המו"מ עם הפלשתינים ולסיכויי ההצלחה שלו. אני לא חושב שהמחוות האמריקאיות שוות משהוא, כולל האף-35, ביחוד שהם מאוזנות במחוות רבות לפלשתינים אבל ההתמקחות המתישה, שלפעמים נראית ממש מבישה, של ביבי מקטינה מאוד את הסיכוי שארה"ב תדרוש עוד הקפאה מקיפה וכוללת. שוב קל להיות עיתונאי קשה יותר לעמוד בפרץ. אני כותב זאת למרות שאני משוכנע שישראל צריכה ליזום מדיניות של יציאה מרוב יהודה ושומרון. אבל במדיניות הנגררות אחרי אמריקה ארה"ב צריכה להתחיל להבין שיש גם לנו קווים אדומים והם לא אחרי שייח ג'ראח אלא לפניה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה