יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

יוזמה בחינם

ירושלים שלנו, זו שחוברה לה יחדיו בגחמתיות, משתרעת עד שדה התעופה קלנדיה, ממש תקועה בין אל-בירה ורמאללה כי טדי קולק רצה ב 1967 שגם לבירה יהיה שדה תעופה. בדרך מצויות עוד שכונות ערביות רבות כמו בית חנינה, שועפט, דחיית אל-באריד וא-ראם מסביב לאצבע ממוקמות כמה שכונות יהודיות. ובצפון, ליד ש"ת קלנדיה אזור התעשיה החצי שומם של עטרות. השטח מוגדר כולו כשטח ריבוני ישראלי מאז 1967. בפועל בחלקים גדולים מאותה אצבע לקלנדיה נשלטים באופן מוחלט ויום יומי על ידי הפלשתינים בכול סממני הריבונות: שיטור ברחובות, מערכת חינוך ותכניה ואפילו מערכת בריאות פלשתינית. זה נכון בכול הקצה הצפוני של אותה אצבע באזור השכונות דאחיית אל באריד, א-ראם ומחנה הפליטים א-ראם וקלנדיה. לישראל לא נותר אלא להמשיך בתשלומי הביטוח הלאומי לעשרות אלפי התושבים הפלשתנים ולספוג מפעם לפעם ביקורת מארגוני זכויות אדם על רמת השרותים הירודה. מבחינת הפלשתינים הם גם הריבון בפועל והאחריות לכול מה שמשתבש היא על ישראל. אין טוב מזה לפלשתינים.

ביום שלישי 02/11/2010 חנך ראש הממשלה הפלשתיני סלאם פאייד 2 בתי ספר ב א-ראם ובדאחיית אל-באריד ששופצו בכספי הפלשתינים, מלמדים את תוכנית החינוך הפלשתינית ונימצאים, להלכה בלבד, בריבונות ישראל. ישראל זקופת הגב ומימשה את ריבונותה בכך שמנעה מרוה"מ הפלשתיני לחנוך בית ספר דומה בשייח ג'ראח ללמדנו עד לאן מחלחלת הריבונות הפלשתינית המעשית. חבר הכנסת דנון שרצה אף הוא לבקר בדאחיית אל-באריד באותו היום, כשהיא מוצפת אנשי משטרה וביטחון פלשתינים, נאלץ לפנות למקום אחר. במפגש הריבונויות הסתבר מעל לכול ספק שדאחיית אל-באריד וצפונה היא ריבונות פלשתינית מלאה באדיבות הביטוח הלאומי הישראלי. אגב מציאות שידועה לכול זמן רב.

אראל סג"ל, אתמול במעריב, פרסם כתבה נירחבת על הריבונות הפלשתינית המתממשת הלכה למעשה ואין פוצה פה. למעשה מוותרת ישראל לפלשתינים מבלי ליצבור לעצמה איזו נקודת זכות תוך עקיפה והתעלמות מחוקיה שלה. עמדתי האישית היא שאותו שטח מרוחק של כ 20 קמ"ר עם מעל ל 50,000 פלשתינים אין לו דבר עם ירושלים לבד מגחמתו של טדי קולק שחמד שדה תעופה לעירו (נתב"ג ממילא לא יכל להיות מוקם שם בגלל השטח ההררי). אחיזה ישראלית בשטח מחלישה את זהותה היהודית של ירושלים, את תביעתנו לעיר, מטילה עלינו נטל כלכלי משמעותי של ביטוח לאומי ונטל מוסרי של אחריות מוניציפאלית למי שלא נימצא בריבונותנו בפועל. למעשה משקפת המציאות את היחס האמיתי שלנו למקום.

ישראל כמובן יכולה להתעקש על ריבונותה ולשקם אותה מחדש תוך התנגשות עם הקהיליה הבין לאומית מבלי לגזור לעצמה ולו קופון קטן אחד אלא מלוא הסל של עוד דה לגיטימציה. אבל ישראל יכולה לגזור מהמצב הקיים קופון משמעותי לעצמה אם תהפוך את המצב הקיים ל"כאילו" יוזמה ישראלית שבה ישראל מעבירה מרצון וביוזמתה הווירטואלית את השטח לרשות הפלשתינית. היא יכולה לתת שיניים לטענה שלמען השלום המיוחל היא מוכנה, כמיקדמה, להעביר אפילו שכונות קצה ערביות בירושלים לפלשתינים לריבונותם המלאה. אפשר לקטוף מלוא הסל נקודות זכות ממציאות פוליטית קיימת ממילא. צריך שתהיה לישראל אסטרטגיה של מאבק על ירושלים.

כבר כתבתי כאן בלי סוף שישראל לא יכולה לצבור נקודות זכות לעצמה אם היא נגררת להחלטותיה רק כתוצאה מלחץ חיצוני. לכול היותר היא יכולה לצפות לעוד לחץ. אותם החלטות ממש לו היו מתקבלות כיוזמה ישראלית היו מאפשרים לישראל תמרון בין לאומי רחב וגדול יותר. יש לישראל הזדמנות ליזום מהלך שרק מטיב עימה, לא עולה לה דבר ואינו אלא שיקוף של מצב קיים - העברת שכונות קצה ערביות שאין להם עם ירושלים דבר, לפלשתינים.

אינני יודע מה תהיה התגובה הפלשתינית אבל ברור שמהלך כזה יוציא אותם מאיזון. יתכן וניראה הפגנות של אלפי פלשתינים הדורשים להישאר בריבונות ישראל – אחרי הכול היכן עוד מחלקים במזה"ת כסף חינם לסתם תושבים חוץ מבישראל.

תגובה 1:

  1. אכן ההחלטות של טדי קולק, זה שמסר את היהודים לידי התליין הבריטי, הן פסולות וגרועות. אך זו דרכה של מפא"י מימים ימימה.
    ולצערי חילופי הממשלות לא הצליחו לגרום לחילופי שלטון, ולא הצליחו למחוק את פשעי העבר. ועדיין ניכרות טביעות הרגלים של הדיקטטורים הסוציאליסטים בכל רחבי הארץ.

    הדרך ההגיונית והנכונה לשלום ולזכויות לאום לערביי קלנדיה כמו לערביי יפו ולוד, סחנין ורהט הוא ע"י העברתם למזרח ארץ ישראל - ממלכת ירדן של היום.

    כל מי שמתעלם מהעובדה ש"ירדן היא פלשתין" ומנסה לדרוש מאיתנו להמשיך לשלוט על עם הרוצה בחיסולנו, ואין נפקא מינה אם הוא מתגורר בשכם או בחיפה, עושה עוול בקוצר ראותו לנו ולהם

    השבמחק