יום שבת, 23 באוקטובר 2010

מכורים בירושלים

העיתונאי והפובליציסט היהודי תום פרידמן מהניו יורק טיימס ניחשב כאחד המשפיעים בעולם,. הוא היה מתומכי ונביאי הגלובליזציה בתחילת שנות ה90 והרבה בהערכות שהגלובליזציה תהווה מנוף למדינות נחשלות שתצמם את הפער בינן למדינות העשירות. הערכתו התגשמה חלקית במדינות אסיה והחטיאה לחלוטין את אפריקה. העולם מצידו נישאר מפולג ומסוכסך כמקדמת דנא. לאחרונה, בכול הקשור לישראל בעידן אובאמה חל בתום פרידמן תהליך של שיטוח מדאיג של עובדות, של התכחשות או התעלמות מתהליכים והתכנסות לטענה היחידה והיא שאובאמה רוצה בטובתה של ישראל בכול הקשור לסכסוך במזה"ת ואיזו הסתייגות או תמיהה מצד ישראל לגבי הנשיא אובאמה משולה לשכרות או לכפיות טובה בלתי ניסלחת כפי שטען במאמר בניו יורק טיימס בתחילת מרץ השנה.

ביום שלישי האחרון 19/10/2010 הכה תום פרידמן שנית במאמר רב תפוצה בניו יורק טיימס "תרדו מזה" טען פרידמן בערך כך שישראל המקבלת סיוע צבאי עצום נוהגת בפינוק כשהיא מסרבת לאובאמה. אמנם רק ביום חמישי האחרון הודיעה מזכירת החוץ הילארי קלינטון על המשך הסיוע הצבאי בסך 2$ מיליארד לפקיסטן, כביכול כדי לסייע לפקיסטן בלחימה בטרור המוסלמי. כול דוחות המודיעין בעשור האחרון מאשררים פעם אחר פעם שפקיסטן למעשה מתאמת את הטאליבן באפגניסטן, נותנת מחסה וחסות להנהגה המצומצמת של אל קאעידה, מייצאת טרור לכול העולם ובעיקר להודו וארה"ב, ומשתמשת בכול! הסיוע הביטחוני האמריקאי בעשור האחרון לשידרוג יכולותיה הקונבנציונאליות נגד הודו. מקצת הדוחות אפילו טוענים שפקיסטן עושה שימוש בסיוע האמריקאי להרחבת הארסנל הגרעיני שלה. תורכיה מנהלת לאחרונה מדיניות פעילה נגד ארה"ב במזרח התיכון, מתמקדת בסיוע לאיראן להתמודד עם מעגל הסנקציות המתהדק סביבה. האווירה המוסלמית המקצינה בתורכיה כבר הביאה לעליה ניכרת במספר ההמצטרפים התורכיים לג'יהאד המיליטאנטי בעולם. למרות זאת הבטיח האדמירל מייק מולן, ראש המטות המשולבים של ארה"ב, לפני כחודשיים בביקורו באנקרה, בשם נשיא ארה"ב ,להמשיך בכול תוכניות הסיוע הצבאי לתורכיה. יש משהוא צבוע ומאוד מדאיג, לפי תום פרידמן שללא ספק מייצג את את ממשל אובאמה, שאם ישראל תולה את ביטחונה בסיוע הצבאי מארה"ב אין מנוס מכך שהיא תאבד את ריבונותה, לפחות חלקית, ואת זכותה לנהל את מדיניותה לפי האינטרסים שלה ולא של ארה"ב. אחרי הכול המדיניות של אובאמה זה לפייס את האסלאם, לא את ישראל.

עוד טען תום פרידמן שמדיניותו "ההגיונית לחלוטין" של אובאמה לגבש קואליציה אירופית/ערבית נגד איראן תלויה ועוברת דרך תהליך השלום עם הפלשתינים והקואליציה הזו מתקשה לכרום עור וגידים בגלל הסרבנות השראלית. הרי, ישראל היא זו שצריכה להיות מעוניינת יותר מכול בקואליציה כזו. לפי התאוריה המוזרה הזו (שלא לומר העלילה) התיצבות ארה"ב מול איראן אינה אינטרס קיומי של העולם הערבי סוני עצמו, אינטרס כלכלי מהמעלה הראשונה של אירופה התלוי כול כך בדלק ערבי העובר במיצרי הורמוז וכי אין לארה"ב עיניין עמוק משלה לבלום את ההתחמשות הגרעינית האיראנית. מכול הדולף החוצה עד כה מנהיגי סעודיה, מצרים וירדן האיצו חזור ובקש מנשיא ארה"ב לטפל בנחישות בנושא האירני ולהבהיר ניחרצות למענם, לא למען ישראל, שלאירן לא יהיה נשק גרעיני בשום תנאי ושום מצב. הטענה שכולם מתנים ובאמת משעבדים את האינטרסים שלהם לגחמות הפלשתיניות ולסוגיה האם ניבנים עוד 600 בתים בירושלים היא ממש עלבון לאינטליגנציה הבסיסית והיא "לא הגיונית לחלוטין". מאז תחילת כהונתו קושר אובאמה את שני הסוגיות אחת בשניה וגם כאן מדברר תום פרידמן את הממשל. מה שמחבל בקואליציה בינתיים ומעורר הרהורי פייסנות ותבוסתנות בעולם הערבי סוני זה דווקא הדו משמעיות של מדיניות אובאמה כלפי איראן והתחושה המתחדדת בעולם הערבי שאובאמה לא מתכוון ללכת עד הסוף במניעת יכולת צבאית גרעינית מאיראן אלא מתכוון "להכיל" את האיום על ידי בניית מערכות טכנולוגיות סביב איראן וחימוש שכניה בכול מה שאפשר להעלות על הדעת. בכול מיקרה המדיניות כלפי איראן לא תלויה ברצונו הטוב של אבו מאזן אולי מושפעת מהחשש שישראל המבועתת עלולה "להשתגע".

ככול שדבריו של תום פרידמן מקוממים ומעלילים הם משקפים נאמנה ואחד לאחד את ממשל אובאמה של היום. מכאן יש לישראל שלוש אפשרויות. הראשונה- למרוח זמן ולייחל להחלפת אובאמה בעוד שנתיים (לדעתי הסיכוי נמוך ביותר). השניה – להיגרר אחרי אובאמה ותכתיביו ממשבר למשבר תוך שהוא, לעט אבל בטוח, דוחק את ישראל להסדר כפוי בפועל ללא שלום בסופו – שזה המצב היום. שלישית – ליטול את היוזמה וליישם בצורה חד צדדית מהלך גדול שבו אנחנו מכתיבים ולא ניגררים, לשמחתי יש כבר ידיעות ראשוניות ששרים בכירים בממשלה קוראים לישראל להיערך למהלך חד צדדי.

אבל מעבר להתמודדות עם ממשל אובאמה עכשיו ישראל צריכה בעיקר להתמודד עם תלותה המוחלטת בארה"ב בעתיד. זה כבר ברור שהתלות הזאת הפכה ממקור כוח לנקודת חולשה. מדינה עם תל"ג של 220$ מיליארד דולר ויותר לשנה לא יכולה להפקיר את עצמאות ההחלטה שלה לסיוע צבאי של 3$ מיליארד.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה