היום לפני 37 שנים על פי הלוח הלועזי פרצה מלחמת יום הכיפורים. התקשורת מלאה ב"גילויים" כביכול שלפחות מבחינתי אין בהם חדש. לא רק שאין בהם חדש אין בהם אפילו משהוא חריג. כול עוד יש בני אדם וכול עוד יש עימותים בין בני אדם. כול הדילמות אנושיות ומובנות ואין לי אלא להפנות את קוראי למאמר של רון בן-ישי, שאני לא ממעריציו, היום בווי-נט, "התעוררו ההיסטוריה חוזרת" שקולע לדעתי יותר מאחרים. הקונספציה – למרות שכולם מיהרו להאשים את ה"קונספציה" - בעיברית תפישה, למרות שכולם מדברים על צורך "לחשוב מחוץ לקופסא" וכדומה אין שום אפשרות להתמודד עם איזו בעיה ללא איזו תפישה ראשונית המתבססת על ידע, ניסיון ונטיות אישיות. אפילו מחשבים מתקדמים וניסיונות לייצר בינה מלאכותית עוסקים בשאלה האם המחשב צריך ויכול לבחון כול בעיה כאילו אין ניסיון, אין ידע, אין מטרה ואולי אפילו אין הגדרה של הבעיה. מי שיכול לבנות מנגנון אנושי או ממוחשב שאין בו הטמעה של איזו קונספציה שיקום. עד היום זה לא קרה, לדעתי גם לא יכול לקרות.
הפתעה – כששני חברות אנושיות מתמודדות ולומדות, מתוך ההתמודדות, אחת את השניה, אין שום אפשרות באמת להבטיח שלא תהיה הפתעה. בסך הכול גם בצד השני יושבים אנשים מוכשרים לא פחות מאיתנו, נחושים לא פחות, ערמומיים לא פחות ומציאותיים לא פחות. ברור שאם ירצו, ילמדו ויתמידו חזקה עליהם שיצליחו להפתיע את יריבהם. למעשה בחינה קצרה של ההיסטוריה בכול פרק זמן מלמדת שההפתעה והבלתי צפוי הוא בן ליוויה קבוע לכול מעשי אנוש, כול הזמן, אפילו כרגע, וכך יהיה גם בעתיד.
לקחים ש"נילמדו בדם". – למרות שמלחמת יום הכיפורים עלתה לנו בדם רב רוב הלקחים בתחום בניין הכוח, האימונים, המיקוד המודיעיני וההערכה לא היו רלבנטים לעימותים הבאים. ברוב המיקרים הם השליכו בצורה שלילית על הפעלת הכוח בעתיד מפני שהכוח נבנה לעוד מלחמת יום הכיפורים. צה"ל של מבצע ליטני, מלחמת לבמון הראשונה ומאז מתפקד פחות טוב, בצורה פחות החלטית וניחרצת עם תוצאות פחות חד משמעיות למרות שיתרון הכוח הפיזי והטכנולוגי נוטה ברציפות לטובתנו.
צה"ל של יום הכיפורים עם שווה ערך של 6 אוגדות, בשתי חזיתות, ובתנאי הפתעה מוחלטת לרעתו הצליח להפוך את הקערה על פיה בתוך שבועיים נוכח אויב העולה עליו כמותית לפחות פי שתיים ושווה ערך מבחינה טכנולוגית (הישג צבאי חסר תקדים בהיסטוריה האנושית העולה על זה של ששת הימים) והצליח לייצר לממשלה הסדר מדיני שסופו בתהליך השלום עם מצרים ושקט מתמשך בגולן. 7 אוגדות במלחמת לבנון הראשונה, בחזית צרה של כ 70 ק"מ מול חבורות של אלפים בודדים, לא מאורגנים ונחותים בצורה מוחלטת מבחינה טכנולוגית ניתקע והסתרבל בצירי לבנון בלי להפיק לממשלה אלא תסבוכת בלתי ניגמרת של כשני עשורים.
הלקח העיקרי שלי הוא שאין תחליף לקור הרוח, ליצירתיות, לגמישות המחשבתית והתיפעולית, לאחריות האישית, לנחישות, לעמידות ולאמונה בצידקת הדרך. אם היו שואלים אותי היכן להשקיע אז בעיקר בנושאים שמניתי לעיל. לצערי אנחנו משקיעים בכיוונים אחרים כי לא למדנו באמת את הלקח של יום הכיפורים.
סיבה נוספת לניצחון הגדול, בנוסף למה שציינת, היא העובדה שהותקפנו כאשר ישבנו בגבולות בני הגנה. אילו הותקפנו והופתענו בקווי 4.6.67 - לא היינו שורדים. אילו נחזור חלילה לגבולות אלו, הפיתוי לתקוף אותנו יהיה גדול מאוד. נסיגה כזאת היא מתכון לאסון. לכן, בכל הסכם גבול השלום של ישראל חייב להיות על הירדן, וכשהגולן והחרמון בריבונות ישראל.
השבמחק