יום שלישי, 21 בספטמבר 2010

הממלכה השניה

כידוע יש לפלשתינים כרגע מספר לא ידוע של מדינות. אפשר לאמר שברור שיש לפחות שתי מדינות חמאסטן בעזה ופתחלנד בגדה. גם ליהודים יש שתי מדינות מדינת ישראל ומדינת משרד הביטחון. לא לגמרי ברור האם שתי המדינות מתואמות ופועלות מתוך זהות אינטרסים או מתוך יריבות סמויה ואנטרסים שונים. נדבר על הממלכה השניה של היהודים – משרד הביטחון שכרגע מולך בו בעריצות אהוד ברק.

בדמוקרטיות מתוקנות שר הביטחון הוא אזרח שתפקידו לממש את הפיקוח האזרחי על הצבא במסגרת המדיניות והחלטות הממשלה. נדיר מאוד שבדמוקרטיות שר הביטחון יהיה קצין בכיר לשעבר. את המלחמות הגדולות של ארה"ב, צרפת ובריטניה ניהלו אזרחים שחלשו על צבא. בישראל התקבעה התודעה השגויה מהיסוד ששר הביטחון אמור להביא איתו ניסיון צבאי. כשהנוהג הפך למקובל התקבעה גם ההוויה ששר הביטחון הוא רמטכ"ל על מי שמייצג את הצבא בממשלה ולא להיפך. לכן לעולם לא היה ממש פיקוח אזרחי על הצבא ולמעשה מקובל להניח שהדרג האזרחי יהסס או לא יקבל החלטה שאין לה גיבוי מלא של הרמטכ"ל שזה מצב לא בריא.

תפקיד שר הביטחון הוא קודם כול ולפני הכול ליישם לצבא תורת לחימה ובנין הכוח אל נוכח האיומים על המדינה והמיגבלות המדיניות והמוסריות, לא כפי שהצבא רואה זאת אלא כפי שהדרג האזרחי, באמצעות מועצה אזרחית לביטחון לאומי רואה זאת. ניתן להניח שמפת האיומים שהצבא מציג לממשלה מושפעת גם משיקולי תקציב ולראיה הנוהל הקבוע של "איומי מלחמה" ו"לא מהנימנע ש" המלווים כצל כול וויכוח על תקציב הביטחון. למועצה אזרחית לביטחון לאומי אין שיקולי תקציבי בהצגת האיומים על מדינת ישראל. התפקיד השני של שר הביטחון לבנות צבא בהתאם לתורת הביטחון שיש לו יכולת פעולה עצמאית ושיכול וחייב להעניק מלבד ביטחון בסיסי למדינה גם חופש פעולה לדרג המדיני. כן הצבא צריך להעניק למדינה חופש פעולה ולא, כמקובל אצלנו "תנו לצה"ל לנצח", כלומר המדינה צריכה להעניק חופש פעולה לצבא.

מכאן אנו מגיעים לשר הביטחון ולמצב הנוכחי. כולם כולל כולם מסכימים שתורת הביטחון של ישראל מימי בן גוריון אינה מתאימה לימינו אלה. יש במגירות עבודת מטה יסודית, שלמה ומעודכנת של ועדה שבראשה עמד השר דן מרידור. שר הביטחון הנוכחי כמו גם קודמיו עמיר פרץ ואריק שרון לא הביאו את תורת הביטחון לאישור הממשלה. עמיר פרץ כי זמנו היה קצר מידי ועמוס מדי ואריק שרון מפני שהוא סמך רק על עצמו. אחרי שלוש וחצי שנים כשר ביטחון לא טרח אהוד ברק, לעצב, לשנות ולאשר לישראל תורת ביטחון לכן אין לנו ולדרג האזרחי המפקח על הצבא שום כלי למדוד באמת את פעולות הצבא והצטידותו. אהוד ברק טרח ככול יכולתו לצמצם את חופש המגע וזרימת המידע בין הדרג הצבאי למערכת הפיקוח האזרחי והדוגמאות רבות: החל מסירוב לאפשר לרמטכ"ל להיפגש עם ראש הממשלה, בידוד הרמטכ"ל מגורמים אזרחיים, השתקת אלופים בדיונים מרכזיים ועוד ועוד. התוצאה חופש התימרון של הדרג המדיני הצטמצם משמעותי והבקרה על הממלכה השניה, מערכת הביטחון, התדרדרה לכמעט אפס. אתן שלוש דוגמאות.

מבצע עופרת יצוקה בוצע מבחינה צבאית כמעט למופת. אבל המבצע לא תאם בהפעלתו את עקרונות המלחמה נמוכת העוצמה שבה הצלף עדיף על הפגז ואת המגבלות המדיניות והמוסריות של ישראל. התוצאה היא שהמבצע התגלגל ללא כול מטרה מדינית לפעולת עונשין רבתי, כולל של אזרחים, מתוקשרת ומצולמת רבת אש ועשן שיצרה במישרין את דו"ח גולדסטון. בלי להיכנס להתפלספות מיותרת המיבצע יצר הרתעה חלקית לחמאס מוגבלת בזמן, האיץ את תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל ומה שהכי חשוב בהפעלת כוח צבאי - הוא לא שמר או הגביר את חופש הפעולה של הדרג המדיני בישראל אלא צימצם אותו בצורה משמעותית לשימחת החמאס וכול שונאי ישראל (פרשת המשט התורכי היא רק אחת מתוצאות הלוואי האופיניות הנוספות).

בנושא גילעד שליט וטיפול בחטופים בכלל, נושא שחייב להיות חלק מתורת הביטחון של ישראל, היו לישראל מגוון רחב של אפשרויות. בראשן הגבלת תנאי המעצר של אסירי החמאס בישראל וניצול מצבים מבצעיים לחטיפת בני ערובה מצמרת החמאס או קרוביהם. יש גם אמצעים מסוכנים, שנויים במחלוקת, כמו האצת מערכת החיסולים של בכירי החמאס. בסופו של יום הצטמצם מרחב התימרון של הדרג המדיני לשאלה האם לקבל או לא לקבל את תנאי החמאס מבלי שהממשלה הפעילה, יכולה להפעיל או בדעתה להפעיל מנופי לחץ שהם על החמאס.

קניית מטוסי האף-35 שטרם נחתמה אבל כבר אושרה, שכבר כתבתי נגדה כאן. שר האוצר התנגד בגלל השלכות העיסקה על המשק, תגובת הממלכה השניה הייתה שמאחר שהמטוס אמור להיות ממומן מכספי הסיוע של ארה"ב אין זה מעיניינו של שר האוצר. כאילו כספי הסיוע מארה"ב הם צעצוע פרטי של שר הביטחון ולא חלים עליהם כללי הפיקוח של הממשל האזרחי על הצבא. זה ממש מסוכן כשאין תורת ביטחון ברורה המשבצת את קניית המטוס בתוך סך שיקולי הביטחון. האף-35 אמנם מעניק אמנם מספר יתרונות צבאיים אבל תולה ומתנה את הפעלותו באופן מוחלט במדיניותה של וושינגטון (כן!! המטוס ניתן להשבתה בלחיצת כפתור מהפנטגון). בלי להיכנס לבעד והנגד הצבאי/מבצעי המטוס מגביל בצורה משמעותית ובעתיד בצורה כמעט מוחלטת את כושר הפעולה האסטרטגי של מדינת ישראל. 
שר הביטחון הנוכחי מפתח את מערכת הביטחון כאבר עצמאי לא מונחה על ידי ממשל אזרחי ולא מחויב לעיקרון של שמירת והגברת חופש הפעולה של הדרג המדיני – להיפך כמעט כול פעולות הצבא בארבע השנים האחרונות צימצמו את שיקולי הדרג המדיני, לעתים יתרו אותו והגבילו מאוד את חופש הפעולה של הממשלה לממדים המסכנים את קיומנו כאן. נכון זה לא רק ברק שלנו יש גם לאמריקאים ברק אבל דווקא ברק האמריקאי מאלץ אותנו לשאוף ליותר גמישות וחופש פעולה אפילו על חשבון הדומיננטיות של הממלכה השניה – משרד הביטחון בכלל ובראשות אהוד ברק בפרט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה