הסרט נראה מוכר וגם המסקנה

השיחות שהחלו בוושינגטון ב 02/09/2010 בין ישראל לפלשתינים תחת לחץ מאוד אגרסיבי של ארה"ב עברו כבר בשבוע הראשון תהליך התרסקות לקרקע המציאות. ארה"ב הגדירה את מטרת השיחות לא שלום מלא וסופי בתוך שנה אלא "הסכם מסגרת" בתוך שנה. הסכמי מסגרת כבר חתמנו בוושינגטון ב 09/13/1993 (הסכם אוסלו). ב 04/95/1994 נחתם שלב המימוש הראשון בהסכם בקהיר, שוב בטקס רב רושם. בכול מיקרה, מבלי להיכנס להיסטוריה מדי הרבה, הסכם מסגרת זה הדבר הכי גמיש בעולם ולכן ניתן להניח שלא נראה שלום אבל נראה טקס רב רושם של עוד "הסכם מסגרת" חוזר על עצמו.

סביר לחשוב שמאחר שלתהליך יש קן סיום בעוד 10 חודשים, על פי הזמן הפוליטי של וושינגטון ללא קשר למקצב המזרח תיכוני, הצדדים ימרחו זמן והדיונים יכנסו למהלך רציני בשבועיים האחרונים ולכיפופי ידיים בלילה האחרון. כך זה היה עד כה. בין שאר הדברים שארה"ב לא למדה ואפילו ממשל אובאמה מתקופתו הקצרה בבית הלבן שתאריכי יעד הם תמיד מלכודת פוליטית וחרב פיפיות.

בראיון עיתונאי שנתנה הילארי קלינטון לאודי סגל מערוץ 2 ולכתבת פלשתינית לאחר טקס השקת השיחות היא הסבירה שבימי בעלה הנשיא ביל קלינטון היו הצדדים הפלשתיני והישראלי במרחק נגיעה מהסכם. האמירה היא עורבא פרח ומעלה שאלה מה בדיוק התובנה של הילרי קלינטון על הסכסוך. הצדדים הסכימו על אין סוף פרטים טכניים ואפילו על סידורי ביטחון בגדה אבל הפלשתינים לא הסכימו לוותר על זכות השיבה ועל ההגדרה כי זכותו המלאה של כול הפלשתיני, בהתאם להחלטת העצרת הכללית של האו"ם מ 12/12/1948 (החלטה 194) לחזור לבית הפיזי ממנו גורש, הוא או הוריו, ולקבל פיצוי מלא על הנזק שנגרם לו.

לגבי הפלשתינים, יאמר לזכותם, הם הוציאו את המרצע מהשק כבר בשלב המוקדם. אבו מאזן שדחה את הצעות אולמרט מ 11/2008, כפי שאמר לכתבי הוושינגטון פוסט ב 27/05/2009, כי היא"תמנע שיבה המונית של פלסטינים לישראל", לא כי הוא לא קיבל אתה האדמות "הכבושות" מ 1967, אמר בנאומו החגיגי בוושינגטון ב 02/09/2010 כך – ציטוט "אנו מעוניינים בשלום שיתקן את אי-הצדק ההיסטורי שנגרם על-ידי הנכבה של 1948". אגב. הנאום המלא של אבו מאזן אכן פורסם בווי-נט אבל כול העיתונים הגדולים שפירסמו חלקים מהנאום דילגו, אולי בכוונה, על משפט המפתח שבו.

על פי פרסום של סוכנות הידיעות הפלשתינית מעאן עצמה ב 05/09/2010 אמר צעיב עריקאת, הפרטנר של יוזמת ג'נבה, שהפלשתינים יכלו לחתום על הסכם שלום כבר מזמן ואף הוצעו לאבו מאזן בפועל 100% משווה השטח שנכבש מירדן ב 1967 אבל אבו מאזן התעקש לא לוותר בנושאי ירושלים והפליטים (תרגום ממרי).

למחרת היום פרסם העיתון הערבי "אל-קודס" היוצא לאור במזרח ירושלים שאבו מאזן אמר בלוב במהלך ביקורו שם יום קודם כי אם ילחצו עליו לבצע ויתורים בנוגע לגבולות 1967, הפליטים וסוגיות נוספות "לא אקבל זאת, אקח את התיק ואלך". למרות שאבו מאזן צבר רקורד מרשים של איומי התפטרות יש להתייחס לדבריו ברצינות כי הוא כבר דחה הסכם לקבל שטח שצעיב עריקאת הגדיר אותו כ 100% משטחי הגדה (עם רכיב של מעבר קבוע לעזה וחילופי שטחים). עוד זה הולך וזה בא ואתמול, יום שלישי 07/09/2010 הבהיר אבו מאזן לעיתון הכוויתי "אל ראי" (דעתי) שוב כי אם יופעל עליו לחץ לעשות ויתורים בנושא הגבולות, הפליטים ויתר סוגיות הסדר הקבע "אקח את התיק שלי ואלך. לא אשאר לחתום על ויתור אחד מעקרונותיו של העם הפלסטיני". לו היה לפלשתינים ולו שבב של כוונה להגיע להסדר, לפחות על גבולות, בתוך נגיד 10 חודשים, לא היו מתנים את המשך השיחות בהמשך ההקפאה כי הדברים היו מוסדרים מעליהם בשיחות.

עולה מהכול שהפלשתינים רואים את השטחים שנכבשו לאחר 67 כמונחים בכיסם וכי לא השטחים הם המכשול לשלום אלא זכות השיבה בהגדרתה הקיצונית ביותר לא שיבה כללית למולדת הפלשתינית אלא שיבה בפועל לאדמות ישראל. אני מניח שהעמדה הקיצונית הזאת מושמעת בגלוי כי יש לעמדה הפלשתיני רוח בין לאומית גבית חזקה של רוב הקהיליה הבין לאומית והתהליך המעמיק של דה לגיטימציה לא רק לאחיזת ישראל בשטחי 1967 אלא גם לעצם קיומה כמדינת הלאום של העם היהודי. לא "חלון הזדמנויות", לא "הכיבוש" ולא "מנהיגות אמיצה" ולא שאר הססמאות החלולות נוגעות לעצם הבעיה.

הימין צודק הסכסוך עם הפלשתינים לא נולד ולא יגווע בגלל שטחי "הכיבוש" של 67. אפילו הסכם מסגרת לא יכול לשנות את המשוואה כי הפלשתינים לא ממהרים לשום מקום. מכאן אנחנו צריכים להחליט האם הסרבנות הפלשתינית לשלום היא עילה להתיישב בכול מקום כול הזמן ולהפוך את ישראל למדינה דו לאומית בפועל או שאנחנו מבינים שהסדר באמצעות שלום שבו אנחנו יוצאים מהשטח בהסכם זה משהוא מאוד לא ראלי בדורנו כי הוא נוגד בעיקר את האינטרס הפלשתיני. בסוף זו בעיה שלנו ואנחנו צריכים להחליט בתוכנו ולבד כי הפלשתינים יהיו האחרונים להוציא בשבילנו את הערמונים מהאש. שיהיה על מה לחשוב בשנה הבאה – שנה טובה לכול בית ישראל.