יום שלישי, 6 ביולי 2010

המסכן והדלי

אחת משיטות החקירה והעינויים המקובלות על כול המענים שהיו וישנם בעולם היא ההטבעה (תשאלו את הסי.אי.אי בגואנטאנמו). מטבילים את ראשו של הנחקר במיים עד שראותיו עומדות להתפקע. ממש לפני שהמסכן טובע או מתעלף מרימים לו את הראש ונותנים לו לנשום קצת אוויר. הוא יודע מה מחכה לו אם שוב יגיד לא ומצד שני האוויר כול כך חסר וכול כך יקר. לרגע הכול נראה נורמלי ועשוי להמשך כך אם המסכן רק יגיד סוף כול סוף כן. הביקור של ביבי נתניהו בארה"ב אינו רגע דרמטי בין שתי המדינות, אינו רגע היסטורי גורלי לשבט או לחסד זה סך הכול הרגע שמוציאים למסכן את הראש מהמיים לנשום קצת אוויר ולחשוב על ההטבעה הבאה לפני שמטביעים שוב, כמובן אם הוא ימשיך להגיד לא.

המדיניות הבסיסית של אובאמה לא השתנתה אלא הקצינה והיא שהמפתח לפיוס עם העולם המוסלמי תלוי ביכולת של ארה"ב לסיים את הסכסוך עם הפלשתינים בתנאים קרובים לתנאי הפלשתינים שאם לא כן הסכסוך היה ממילא מסתיים מזמן - למשל לפי הצעתו של אהוד אולמרט מ 11/2008. התהליך שבו ארה"ב מעלה את רף הדרישות של הפלשתינים מעבר לדברים שכבר היו מוסכמים בעבר עם הפלשתינים וכדי להענות לדרישות הפלשתיניות הגוברות ארה"ב מתכחשת להבטחות קודמות ומגבירה את הלחץ על ישראל עדיין נמשך. פעם, לפני 3 חודשים עוד התייעצו עם דניס רוס, וותיק המגעים בין הפלשתינים לישראל, שטען שאין כמעט קשר בין הבעיות של העולם הערבי לסכסוך הבלתי פתור עם הפלשתינים וכי לערבים יש שורה ארוכה של תביעות מארה"ב שאינם קשורות לסכסוך הישראלי פלשתיני. היום דניס רוס הפך במסדרונות הממשל ללא רלבנטי ובמקומו בא מרטין אינדיק שאומר בפה מלא שבין אם ארה"ב טועה או צודקת האנטרס של ארה"ב קודם ולכן, כדי לא לחולל משבר, האנטרס של ישראל הוא למלא אחרי הדרישות האמריקאיות.

ארה"ב אפשרה, בהחלטה אישית של אובאמה, שבוועידה הבאה למניעת הפצת נשק גרעיני, שאמורה להתכנס בווינה בקיץ הבא, המדינה היחידה שתדרש לספק הסברים היא ישראל. לא איראן, לא צפון קוריאה שלא לדבר על הודו ופקיסטן. כי הערבים דרשו וארה"ב חיפשה את נתיב הפיוס עם העולם הערבי. ארה"ב מהרה לגנות את פעילות צה"ל נוכח המשט עוד בטרם היו לה העובדות הבסיסיות והיא למעשה זו שמאפשרת את מסע הדה לגיטימציה לישראל. התקשורת בארה"ב כבר רומזת מפעם לפעם את העלילה שההתעקשות של ישראל עולה לארה"ב במחיר דמים בעיראק ואפגניסטן. נכון מיד מכחישים אבל הרעיון כבר רץ והזרע נזרע. כן אובאמה החזיק את הראש של ישראל חזק מתחת למיים למספיק זמן שהראות יכאבו והוא לא מראה שום סימן של הסוס או חרטה.

הסיבה היחידה שהפגישה עם אובאמה תהיה מחוייכת היא לא שיש איזה שינוי במדיניות של אובאמה אלא שיש המשכיות. הפגישה המחוייכת נועדה כולה לתת לביבי קצת אוויר בטרם יטבע בקואליציה שלו, בטרם תקלע ישראל למערכת בחירות שממילא תתקע את תהליך השלום ועם סיכוי עצום שהימין יוביל בבחירות הבאות שיחזירו את התהליך לנקודת המוצא. גם אובאמה צריך קצת לנוח משטף הרפורמות שהוא מנחית על הציבור בארה"ב ולהדק קצת את שורות הדמוקרטים לפני בחירות אמצע הקדנציה בתחילת נובמבר 2010. לכולם כדאי כרגע לחייך אחד לשני אבל לכולם ברור שכלום לא באמת השתנה.

אין לפגישה בין ראש ממשלת ישראל לברק אובאמה שום משמעות אסטרטגית. כולה אתנחתא טקטית. קצת אוויר לביבי שיחשוב לפני הטבילה הבאה בדלי כמה זה עשוי להיות כואב. קצת להנשים את הקואליציה של ביבי שלא תתפרק מבפנים וקצת שלום בית לאובאמה לפני בחירות אמצע הקדנציה ובינתיים ממלאים את הדלי מחדש ומפשילים את השרוולים.

 

תגובה 1:

  1. משה מרון סיאטל וושינגטון9 ביולי 2010 בשעה 5:13

    לביבי אין מה למהר צרות הבית של אובמה מטרידות את הממשל והמגמה נכון להיום אינה מבשרת טובות לדמוקרטים בנובמבר הקרוב. קשה מאוד לנבא את התוצאות בסנאט היות ורק 30% עומדים לבחירה וקרוב לודאי שהפער לטובת הדמוקרטים יצומצם ואולי אפילו יעלם. אבל בקונגרס הסיפור שונה שם כולם עומדים לבחירה והתחזיות מנבאות מפלה לדמוקרטים בגלל מדיניותו של אובמה.
    1. הכלכלה לא התאוששה למרות התמריצים והאבטלה כיום 10% למרות כשאובמה נכנס זה היה כ 7%.
    2. חוק הבריאות פוגע קשות בגיל הזהב והדרך בה הוא עבר מעוררים הרבה תרעומת וזעם בציבור.
    3. התביעה הממשלתית נגד חוק ההגירה של אריזונה שנתמך ע"י 70% מהציבור לא מוסיף נקודות לאובמה.
    והיה ואובמה מאבד את הקונגרס בנובמבר אין לו סיכוי להגשים את האג'נדה שלו, ולהמחשה רצ"ב לינק.
    http://www.youtube.com/watch?v=P8WfSMek-bQ

    השבמחק