האם הוא מוכן

היום בעוד שבוע, ב 06/07/2010, אמור ראש ממשלתנו בנימין נתניהו להגיע לפגישה עם הבוס הגדול ברק אובאמה. שלושת הפגישות בעבר, זו מאפריל לפני שנה, זו מעצרת האו"מ בספטמבר 2009 ופגישת הזובור משלהי מרץ 2010, תפסו את ראש הממשלה לא מוכן לסדרת המהלומות והההשפלות של אובאמה, דחקו אותו לפינה כמי שנגרר בעל כרחו אחרי הלחצים שארה"ב הובילה ופתחו את הסכר למסע דה-לגיטימציה למדינת ישראל, אלא שהפעם, בניגוד למקרים קודמים, ארה"ב אינה לצד ובצד ישראל - היא צופה ביציע שמשלח מפעם לפעם מחיאות כפיים מדודות, בעיקר לכיוון אירופה והעולם הערבי, לפעמים גם חצי מחיאה לטובתנו.

מהראיון עם מרטין אינדיק, שגריר ארה"ב בישראל בעבר והיום עושה דברו של ברק אובאמה, עם דנה וויס ביום שבת האחרון ב"פגוש את העיתונות" עלו הנקודות הבאות. א. ארה"ב עדיין רואה בישראל את המפתח ליחסיה עם העולם המוסלמי למרות שמחוות הפיוס של אובאמה רק הרחיקו את המוסלמים בעולם מארה"ב – ראה תורכיה כמשל. לכן, פרשנות שלי, באופן בלתי נמנע ישראל, בעיני הממשל, היא בת ערובה להסתבכות הממשל האמריקאי באפגניסטן ולעירעור היציבות בעיראק לאחר הבחירות האחרונות ב 07/03/2010. מרטין אינדיק כמעט אמר זאת במפורש שארה"ב מצפה להמשך ההקפאה בגדה ובירושלים! (שממשלת ישראל טוענת שלא הייתה מעולם) כדי לאפשר לאבו מאזן לקבל מהליגה הערבית הערכה למו"מ העקיף עם ישראל. כרגע המנדט של אבו מאזן מהליגה הערבית מוגבל גם הוא רק עד ספטמבר הקרוב (סוגיית המנדט מהליגה הערבית לניהול מו"מ עם ישראל היא במובהק פטנט יחודי של אבו מאזן לגרור זמן וויתורים – ערפאת או חאלד משעל לא נדרשו או נדרשים לשום מנדט כלל ערבי להחלטותיהם).

כאשר ארה"ב מנמקת את מלחמתה בעיראק או באפגניסטן שהם פועלים למען "העם" העיראקי או האפגאני ושארה"ב בעצם משתפת פעולה ועוזרת להם לעזוור לעצמם להגשים אינטרסים משותפים - לכולנו ברור שארה"ב מתנשאת, אינה מוסמכת לדבר בשם עמים אחרים וודאי לא להציג את האנטרסים שלהם כמשולבים, בהכרח, באנטרסים של ארה"ב. זו מין נוסחה להצדיק את הכוחנות האמריקאית כאילו היא למען, האפגנים, העיראקים או הישראלים שלא מסוגלים באמת להבין את האנטרסים שלהם לבד.

מרטין אינדיק הרבה להציג בראיון את האנטרס האמריקאי כאילו הוא גם אנטרס ישראלי (אכן לישראל יש אנטרסים משותפים רבים ובעיקר אנטרס לרצות את ארה"ב). הוא הרבה לדבר על האנטרסים המשותפים שבשמם אמור בנימין נתניהו להוביל צעדים נועזים לשלום עם הפלשתינים ברוח הפיוס בין האסלאם לארה"ב, שכמובן כרגע לא קורמת עור וגידים כי ישראל טרם הבינה נכון את האנטרסים "שלה". לפי מרטין אינדיק במשתמע ארה"ב היא זו שמגדירה מה טוב למדינת ישראל ושהגדרה זו ממילא טובה גם לישראל והולמת את האנטרסים שלה.

מכול האמור לעיל עולה שהערכת המצב הבסיסית של ממשל אובאמה לא השתנתה. שמתקפת החיוכים של ארה"ב, קבלת הפנים היותר מתוקשרת בדלת הקידמית של הבית הלבן, הטענה של מרטין אינדיק ששני הצדדיים למדו לעבוד אחד עם השני ולמדו את מגבלות הצד השני ( מעניין שאינדיק לא דיבר על לכבד אחד את השני) נועדו בעיקר לתפוס את ביבי נתניהו שאנן ולא מוכן לדרישות הבוטות הבאות מאובאמה. הממשל מתעקש על המשך ההקפאה ( שמטעמים של טובת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית יכולה להיות חיובית אם היא מוגבלת ויש חזון ברור) וגם בירושלים . מו"מ ישיר ומהיר שיתחיל לפני פקוע המנדט של הליגה הערבית שעצם הכנסתה לתמונה נועדה לשבש כול מו"מ עינייני עם הפלשתינים.

מותר לנו לשאול כיצד מתכונן נתניהו למלכודת. האם הוא נחוש לא להגרר להחלטות חפוזות תחת לחץ, האם יש לו קווים אדומים ברורים, האם יש לו יוזמה מעשית (ראה כמה אפשרויות) משלו שתגרור את ארה"ב להגיב, מניסיון העבר עשו לו זובור עם גריז ונוצות בדלת האחרוית של הבית הלבן, עכשיו יעשו לו זובור עם חיוכים וקוקטיילים בדלת הקידמית של משכן נשיא ארה"ב והוא יחזור מזיע ומגמגם כשאהוד ברק דורך לו על הזנב - עונשו של מי שלא יודע ליזום.


מחר נעסוק בפיאסקו של ארה"ב באפגניסטן