יום שלישי, 22 ביוני 2010

השיח החדש - פרק א

לאט לאט ובלי שממש שמנו לב מתחיל השיח העולמי סביב הסכסוך הישראלי ערבי להשתנות ומערכת מושגים חדשה, שמשקפת גם גישה שונה, משמשת את הצדדים בסכסוך. אפשר להגיד שהמונחים "שלום" בין ישראל לעולם הערבי מוסלמי והמושג "שתי מדינות לשתי עמים" מפנים את מקומם למושגים חדשים – חדים יותר, ברורים יותר.

ב 08/02/2010 הוזמן סגן שר החוץ דני אילון להרצות בפני סטודנטים באוקספורד, בריטניה. כרגיל המתינו לו שם מפגינים פרו פלשתינים רבים. ככול הידוע לא התנוססו שם שלטים בזכות השלום עם ישראל, בוודאי לא בסגנון שתי מדינות לשתי עמים. המתונים צעקו 'פלשתין תשוחרר מהים עד הנהר' והקיצונים צעקו פשוט "אטבח אל יהוד". לא ישראל ולא בטיח סתם להרוג יהודים. כמעט במקביל הרצה באוניברסיטה המתחרה קימברידג, ד"ר עזאם תמימי, אקדמאי אנטי ישראלי בוטה ממוצא חברוני שמושבו בלונדון ושידוע בתמיכתו בחמאס בפיגועי התאבדות. הוא אמר לסטודנטים מהאגודה האסלאמית באוניברסיטה שהקשיבו לו באופן חד וחלק ש"ישראל צריכה להגיע לסופה". הקריאה להשמדת ישראל אינה מזמן נחלתו הבלעדית של אחמדינג'אד נשיא איראן. באמצעות הברית בין השמאל האירופי לג'יהאד המוסלמי מחלחלת התובנה לאקדמיה האירופית בעוצמה הולכת וגדלה. למעשה מאז פרשת מוחמד א דורה ב 2000 וועידת דרבן, חודש לפני כן בדרום אפריקה, כמעט כול הפגנה של השמאל הג'יהאדי באירופה ובעולם קוראת בצורות שונות להשמדת ישראל בצורה ישירה, לשילוח היהודים לארצות מהם הם באו (ראה עיתונאית הבית הלבן הוותיקה הלן תומאס), או בצורה הכי מתונה למדינה דו לאומית וביטול זהותה היהודית של מדינת ישראל – במילים אחרות השמדתה בתהליך מתמשך. ככול הידוע, למרות שמשטרת בריטניה פתחה בחקירה בחשד להסתה פעילה לא נעצר שם איש בפרשיות שהוזכרו לעיל.

מהרחוב והאקדמיה חלחל רעיון חיסול ישראל לעולם הדיפלומטי מדיני. אבו מאזן עצמו, מי שסרב בבוטות להצעותיו של אולמרט ב 11/2008, בדיון במכון מחקר וושינגטוני ב 09/06/2010, אמר שעקרון שתי המדינות הולך ומאבד רלוונטיות ו "חוששתני כי רעיון הקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל הולך ונשחק". כנראה העריך אבו מאזן שדרגת אי הלגיטימיות של ישראל היא כזו שהעולם כשר לעקל את הרעיון ושהשיח עבר למישור אחר – לא מישור של השלמה ודו קיום אלא מישור חיסול הזהות הלאומית של ישראל.

אתמול, יום שני 21/06/2010 אמר שר החוץ המצרי אבו אל-רייט לכתבים בקהיר כי ישראל אינה יכולה להמשיך ולהתעלם מבעית הפליטים "באמצעות שכתוב ההיסטוריה באופן שיעלה בקנה אחד עם כוונתה לשלוט בשטחים הפלסטינים". לדבריו, האחריות של ישראל ליצירת בעיית הפליטים "מעוגנת בהחלטות האו"ם, ובראשן החלטה 194 של מועצת הביטחון".

הוא הבטיח לעמוד נגד הניסיונות הישראלים החוזרים ונשנים "להתנער מהאחריות" ולחייב אותה לקבל על עצמה את האחריות לסבלם של 7 מיליון פליטים החיים חיי המתנה ותקווה. הוא הוסיף ואמר כי סוגית הפליטים, לצד סוגית השטחים, יישארו הסוגיות המרכזיות בסכסוך הישראלי-ערבי. למעשה הכריז שר החוץ המצרי, תוך ניפוח פרוע של מספר הפליטים הפלשתינים, שהנוסחה הערפאתית של חיסול ישראל כמדינה יהודית באמצעות הצפתה בפליטים היא עתה המדיניות הרישמית של ממשלת מצרים.

חוששני שתהליך השלום כפי שהוא נתפס בעולם כפתרון של שתי מדינות לשתי עמים (יהודי וערבי) החיות בשלום זו לצד זו בגבולות בטוחים ומוכרים הוא נחלת העבר, רעיון הסטורי שאבד עליו הקלח - העולם והסכסוך עצמו כבר נמצאים במקום אחר לגמרה ואנחנו אפילו לא יודעים.





מחר נדון בטרמינולוגיה החדשה של תומכי ישראל

2 תגובות:

  1. זה בכלל לא שיח חדש.

    זה היה השיח מ-1948 ועד היום.

    ה"שיח הישן" היה אשליה - אנחנו השלינו את עצמנו שנוכל להגיע לשלום על-בסיס שתי מדינות לשני עמים. אבל הערבים תמיד אמרו בפירוש מה מטרתם.

    השבמחק