פריש מיש

בעקבות פרשת המשט, לראשונה מזה זמן רב, יש התעוררות בציבור ווגילוי של זעם אמיתי כלפי צביעות העולם, תורכיה, הח"כים הערבים הפעילים לעירעור מעמדה וקיומה של מדינת ישראל וכלפי השמאל שחלקו הגדול הפך מציוני לפוסט ציוני. תחושת המצוקה מחלחלת לציבור וזו רק ההתחלה. אחת הדרכים להיחלץ מהמצוקה היא לחלק מחדש את הקלפים, לעשות פריש מיש.

ממשלת ישראל טעתה בגדול באי זיהוי בזמן של שני תהליכים המאיימים על קיומה. התרחקותה של תורכיה מהמערב וחידוש השאיפות הפאן איסלאמיות שלה ( גם היום יש עדיין המאמינים שמדובר בקילקול טכני שקצת חנופה ישראלית יכולה לפתור) והכיוון של ממשל אובאמה להתפייסות רבתי עם העולם המוסלמי שלא יכול להתבצע ללא תשלום כול שהוא במטבע ישראלית. בממשלה יושבים מספיק אנשים חכמים המבינים היטב שבמצב המשתנה במהירות לרעתנו צו השעה הוא ליזום. יש מרווח יוזמה עצום שאינו כרוך בסוגיות הליבה של הסכסוך על ארץ ישראל. ישראל, כמו בתקופת רצועת הביטחון בלבנון, לא קיימה שום דיון על מדיניות הסגר על עזה וממילא לא הנפיקה שום יוזמה כשעדיין לא הייתה במצוקה. למשל מו"מ עם ארה"ב, נאט"ו והאו"ם על העברת הפיקוח לידהם על התנועה הימית לעזה. מו"מ כזה, מעצם קיומו ולא קשור בתוצאותיו., היה מחייב את הקהיליה הבין לאומית להתייחס למשמעות הסרת הסגר. ישראל יכלה להציע בצורה חד צדדית להעביר שכונות קצה ערביות בירושלים שאין בהם בכלל או כמעט נוכחות יהודית, לידי הרשות הפלשתינית, מה שהיה מכניס לתזזית את הרשות הפלשתינית. ישראל יכלה להסתלק מהפיקוח על גשר אלנבי ולהודיע שהגשר והמעבר בו נתון בלעדית ליחסים בין ירדן לרשות, מה שהיה מלחיץ מאוד את הירדנים. ישראל יכלה להעביר, כמחווה, כמה קמ"ר מרובעים משטחי B לשטחי A במקומות שאינם מהותיים לישראל אבל יוצרים דינמיקה של יוזמה ישראלית. מן הסתם יש עוד הרבה רעיונות אפשריים לגרור את כולם אחרי היוזמות שלך.

קלאוזביץ, זה שאנחנו אוהבים לצטט כמי שאמר ש"המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים" אמר עוד הרבה דברים חשובים ובינהם משפט הרבה יותר חשוב להבנת יחסי הגומלין בין גופים בהתמודדות – "תמיד שפד את האויב על קרני הדילמה". אין דרך להעביר לאויב או ליריב את הדילמות אלא דרך יוזמה שלך שאתה מכתיב אותה בתיזמון ובזמן הנוח לך אבל מעמיס שפע של דילמות על זה שמולך. חזקה שככול שירבו הדילמות ירבו הטעויות. כרגע מי שמשופדת עד המעיים על קרני הדילמה היא ממשלת ישראל..

יש הרבה אנשים נבונים בממשלה כמו בני בגין, השר דן מרידור, יובל שטייניץ, בוגי יעלון או יוסי פלד שמבינים שבלי יוזמה כול שהיא המצב רק יחמיר ולא משנה באיזה תחכום (שבדרך כלל לא קיים) נגיב לשכננו ולפטרוננו. הסיבה שאין יוזמה מדינית כול שהיא נוגעת כנראה לאופי של בנימין נתניהו עצמו אבל בעיקר לשיתוק הפנימי המובנה בהרכב הממשלה. יטיב ראש הממשלה עם יפזר את ממשלתו הנוכחית ויקים ממשלה חדשה מאפס, במו"מ קואליציוני שבו כללי המשחק מוגדרים מחדש ובמגמה להגיע לממשלה שמסוגלת למרחב תימרון פנימי וליוזמה בין לאומית שאינה נוגעת דווקא לכותל המערבי ושייח ג'ראח אלא לחופי עזה, לג'בל מוכאבר ועיסאוויה, למספר כפרים בלב ישוב פלשתיני שעדיין מוגדרים שטח B ואולי גם לגשר אלנבי. אפשר להקים ממשלה חדשה, יציבה, רחבה, מרכזית יותר ופחות משותקת ועצם הפניה לאפשרות הזו היא כבר תחילתה של יוזמה להוביל את המציאות ולא להיגרר אחריה.